חובת אמירת קדיש על הורים

האם זה חובה לומר קדיש ולגשת לפני העמוד על אביו בשנת האבל הראשונה?

יש חובה לומר קדיש מדין כיבוד אב ואם. ולמנהג האשכנזים אף לגשת לפני העמוד, (ולהתפלל כש"ץ חשוב יותר מקדיש)

בבית יוסף יורה דעה סימן שעו מביא מעשה ממדרש המובא במסכת כלה, "כתב הכל בו (פח.) על מה שנמצא בהגדה שפעם אחת פגע רבי פלוני (ובראשונים מובא שהיה זה רבי עקיבא) באחד שהיה מקושש עצים ונושאן על כתפו. אמר לו בני למה לך, אמר לו רבי כה משפטי כל הימי' להביא באש של גיהנם להיות נדון בה אמר ליה אין מי שיצילני אם לא שיאמר בני קדיש אחד או יפטיר בנביא (ובראשונים מובא המשך המעשה, שהלך רבי עקיבא ומל את בנו ולימדו להתפלל, ואמר ברכו וקדיש, ונגלה אליו המת, ואמר לו שניצל מדינה של גיהנם) על זה פשט המנהג לומר בנו של מת קדיש בתרא כל שנים עשר חודש וגם להפטיר בנביא ויש שמתפללין כל מוצאי שבת תפלת ערבית לפי שבאותה שעה חוזרין הרשעים לגיהנם ואפשר שתגן עליהם אותה תפלה [עכ"ל] והמעשה הזה הוא בזוהר [חדש] בסוף פרשת אחרי מות:" וכיוון שמצינו שהקדיש מציל את האבא מהגיהנם, וא"כנחשב כיבוד אב ואם, כדמצינו בקידושין מכבדו במותו, ואומר הריני כפרת משכבו, והיינו שמבקש שע"י היסורים שיש לבן ע"י זה יצא האב מהגיהנם. וא"כ ה"ה כשמוציאו מהגיהנם ע"י התאמצותו לומר קדיש. וכתב הרמ"א סימן שעו סעיף ד' "בימות החול, מי שיודע להתפלל, יתפלל ויותר מועיל מקדיש יתום שלא נתקן אלא לקטנים;" ועיין ברכ"י סימן רמ סעיף ח' שכתב שהוא מנהגא בעלמא, ואינו חובה גמורה. ויש שכתבו שהוא חיוב דאורייתא של כיבוד אב ואם. ויש שכתבו שאף אם נאמר שהוא מנהג בעלמא, מ"מ אחר שנשתרש המנהג, המבטלו עובר על ביזיון אביו.