יציאת האבל בזמן שאין ברכת כהנים כשלא יהיו עשרה שומעים

תפילה בבית האבל שיש שם מנין מצומצם, והאבל כהן, שדינו שצריך לצאת מחוץ לבהכנ"ס בברכת כהנים, (לנוהגים כמנהג ירושלים שמי שאינו אבל מברך ברכת כהנים בבית האבל) אלא שאם יצא מחוץ לחדר לא יהיו עשרה שישמעו את חזרת הש"ץ, איך נכון לנהוג?

אם אין כהנים אחרים בלעדיו שאינם אבלים, אינו צריך לצאת ויכול להישאר בזמן חזרת הש"ץ כיוון שאין אומרים כהנים., אבל אם יש אחרים: אם יש כהן אחד שאינו אבל, יצא האבל מרצה עד מודים, ואם יש שם שני כהנים אחרים שאינם אבלים, יצא מרצה עד שאומרים כהנים, ומיד יחזור לברכת כהנים כיוון שאין ברכת כהנים בפחות מעשרה.

כשאין שם כהן אלא הוא: אין צריך לצאת כמו שכתב העטרת זקנים וז"ל "והוא הדין אם אין שם כהן אלא הוא, ג"כ לא ישא את כפיו, רק שאינו צריך אז לצאת מבית הכנסת, שאין קוראין כהנים, וגם הנוטל ידיהם לא יבא אליו, ואז אינו עובר בעשה כמבואר בסעיף כ."

וכשיש כהנים אחרים: בשולחן ערוך אורח חיים סימן קכח סעיף ד כתב "כשהכהנים אינם רוצים לעלות לדוכן, אינם צריכים לשהות חוץ מבהכ"נ אלא בשעה שקורא החזן: כהנים, אבל כדי שלא יאמרו שהם פגומים נהגו שלא ליכנס לבהכ"נ עד שיגמרו ברכת כהנים." ובמשנ"ב שם ס"ק יב כתב שצריך לצאת ברצה. ולכך יצאו ברצה, ואף שכשיצאו לא יהיה עשרה, הרי מבואר בשו"ע סימן נה שכשהתחילו בעשרה ויצאו מקצתם, יכול הש"ץ להמשיך ולסיים. אולם ברכת כהנים חייב להיות בעשרה כמו שמבואר בשו"ע סימן קכח סעיף א'. ואף שהתחילו בעשרה, וכמו שמבואר במשנ"ב סימן נה ס"ק י'

ואם יש רק כהן אחד יכולים לחזור מיד בסוף רצה בתחילת מודים. כיוון שלא יאמרו כהנים. אולם כשיש שני כהנים, ויאמרו כהנים, יחזרו לאחר האמירת כהנים.

ואף שכהנים שלא מברכים ברכת כהנים נהגו להישאר בחוץ בכל זמן ברכת כהנים מפני פגמם. כאן שאל"ה יתבטל ברכת כהנים, דוחה חשש זה, ועוד שכולם יודעים שיוצאים משום שהוא אבל ואין חשש פגם.