ברכת שהחיינו על פרי חדש בשבעה
שאלה
האם לאבל מותר לאכול פרי חדש בשבעה ולברך על זה שהחיינו?
תשובה
אין איסור לאבל לברך שהחיינו על פרי חדש בשבעה. ואין לאבל להוציא ציבור בברכת שהחיינו.
מקור
כתב המשנה ברורה סימן תרצב ס"ק א "אם אבל קורא את המגילה יברך אחר הברכות משום ברכת שהחיינו שאין האבל מברך להוציא רבים בברכת שהחיינו והאבל יקרא את המגילה:" וכ"כ הט"ז אורח חיים סימן תרעא ס"ק ח כתב ר"ם מינץ בתשו' סי' מ"ג דאם אבל מתפלל בערב חנוכה ידליק אחר הנרות משום שהחיינו."
אולם המגן אברהם סימן תקנא ס"ק מב כתב לגבי שלשת השבועות שלא מברכים שבחיינו "טעם האיסור נ"ל כיון דהזמן ההוא זמן פורעניות אין לברך שהחיינו לזמן הזה אבל אין הטעם משום אבילות דהא לא מצינו שאבל אסור לברך שהחיינו:" הרי להדיא שאין מניעה לאבל לברך שהחיינו.
וכתב החתם סופר סימן תרעא בהגהה על דברי הט"ז שאסר לאבל להדליק ביום הראשון של חנוכה בבית הכנסת משום שהחיינו "ר"ל דוקא בציבור, אבל לעצמו מברך גם האבל שהחיינו, כדלעיל סימן רכ"ג סעיף ב'. ועיין במג"א לעיל סימן תקנ"א ס"ק מ"ב:" וכן משמע שס"ל במשנ"ב בסימן תרצ"ב שכתב "שאין האבל מברך להוציא רבים בברכת שהחיינו" הרי שביחיד אין מניעה לאבל לברך שהחיינו ואף בקריאת המגילה שיכול לשמוע מאחר. וא"כ ה"נ בפרי חדש אין צריך להמתין לאחר שנת האבל.
וכ"כ בביאור הגר"א אורח חיים סימן תקנא סעיף יז על דברי השו"ע שכתב שטוב לימנע מלומר שהחיינו בשלשת השבועות "חומרא יתירא היא דאינן חמורים מאבל יום המיתה ואמרינן בפ' הרואה א"ל מת אביו כו' ודוקא בדאיכא אחר בהדיה הלא"ה מברך שהחיינו אף שהמ"א דחק עצמו אינו כלום וע"ל סרכ"ג ס' ב':" וא"כ ס"ל, שכמו שמברך שבחיינו כשמת אביו ויורשו, ה"נ בפרי חדש שאין צריך לימנע מלומר שהחיינו ולדחות את אכילת הפרי. ואף למג"א שאסור בפרי הוא משום פורענות לעלמא משא"כ לאבל.