דכאון כמחלה

אני מטפל רגשי. יש לי לקוח (מטופל) שמצבו הוא כדלהלן: בוחן מציאות תקין לגמרי. ללא חשש לפסיכוזה. אבל הוא אדם מאוד רגיש מבחינה נפשית וגם עבר ילדות לא פשוטה. עקב כך, לפעמים דברים שנחשבים 'דברים של מה בכך' לאנשים רגילים, עלולים להכניס אותו למתח גדול או למצב רוח דכאוני. למשל צום עושה אותו ממש חרד ומדוכא. הוא מרגיש בגללו לגמרי 'לא בתקן' מבחינה נפשית. האם ניתן לומר שיש לו דין של חולה שאיב"ס?

שלום רב 

חוסר בריאות הנפש, כגון חרדה ודכאון, נחשב כמחלה גופנית לכל דבר. ובודאי נחשב כחולה שאין בו סכנה, לכל דיני התורה. [כגון, לענין תרופות בשבת, לענין פטור מצום, וכיוצא בהם. 

לפעמים, כאשר יש חשש להידרדרות נפשית, נחשב כ'ספק פיקוח נפש', וכחולה שיש בו סכנה.  

שו"ע או"ח סי' שכו, שם סי' תקנ.