טומאת כהן לקרוב גוסס

כהן שאביו גוסס, האם מותר להישאר לידו בשעת יציאת נשמה, או שצריך לצאת?

להלכה, אסור לכהן להיות בחדר שיש שם גוסס. אולם באביו כיוון שמצווה עליו להיטמא לאביו, לשיטת השו"ע שנטמא אף שלא לצורך, אין צריך לצאת, ואף לשיטת הרמ"א נראה שאפשר להקל.

אמרי' בנזיר מג. "תנו רבנן להחלו עד שעה שימות רבי אומר במותם יטמא עד שימות, אמר רבי יוחנן משמעות דורשין איכא בינייהו. ריש לקיש אומר גוסס איכא בינייהו, למאן דאמר מלהחלו אפילו גוסס, ולמאן דאמר במותם יטמא עד שימות אין, גוסס לא. שיטת הר"ן והמרדכי שההלכה שמותר לכהן להיטמא לגוסס. אולם בה"ג כתב שהלכה שאסור להיטמא לגוסס.

הל"מ השולחן ערוך יורה דעה סימן שע כתב שאסור לכהן להיכנס לבית שיש בו גוסס מדינא. אולם הרמ"א כתב שיש להחמיר שלא להיטמא, משמע שמדינא ס"ל שיכול להיטמאות. ובש"ך סימן שלט ס"ק א בשם הב"J שסתם כדברי הר"ן לדינא.

והנה באביו שמצווה לו להיטמא למת פסק השולחן ערוך יורה דעה סימן שעג סעיף ה "כל אלו שמיטמא להם, אפילו שלא לצורך. וי"א דדוקא לצורך." וא"כ פסק בסתם ויש, שמותר להיטמאות שלא לצורך. אולם הרמ"א שם כתב "ונכון להחמיר כסברא האחרונה, שלא לטמאות רק לצורך קבורה ולהביא לו ארון ותכריכין." ובש"ך בנקוה"כ כתב שהעיקר כסברא הראשונה. ובערוך

וא"כ נראה לומר שכיוון שפסק הרמ"א שמעיקר הדין מותר לכהן להיטמא לגוסס, ומחמיר לחוש לשיטת הבה"ג שאוסר, וכן ס"ל שנטמא אף שלא לצורך אלא שמחמיר להיטמאות רק לצורך, וא"כ אפש"ל שלא החמיר בתרתי לאסור להיטמא לגוסס, ובאביו שלא לצורך. וביותר אפשר לצרף בזה את שיטת המנ"ח דאף המחמירים שלא להיטמא שלא לצורך, מודים שכל שהוא לכבודו מותר, ולא אסרו אלא כשנטמא רק כדי לבדוק האם הוא זכר או נקבה ואף שהרמ"א וודאי פליג מ"מ בצירוף סברא הנ"ל אפשר להקל.