דין נדר על מי שבירך לאחר עליה בבית הכנסת

קיבל עליה בבית הכנסת, ועשו לו מי שבירך בעבור שיתן מתנה, אם חייב בכך?

יש בזה כמה נוסחאות ולפעמים חיבים ולפעמים לא ראה פרטים במקור.

אמירת 'בלי נדר' בנוסח 'מי שבירך' באמירת מי שברך בבית הכנסת יש כמה נוסחאות: יש אומרים 'בעבור שנדר לצדקה', ואז אין זה נחשב נדר כיוון שזה בלשון עבר, אבל יש בזה משום מחשבה לצדקה. יש שאומרים 'בעבור שנודר לצדקה' (בלשון הווה), ואז יש להיזהר לומר 'בלי נדר', כי אם לא יאמר הגבאי 'בל"נ' אף אם יחשוב העולה לתורה שהוא בלא נדר - לא מהני, כמבואר בשו"ת תורה לשמה סי' צא, שכיון שהשליח ציבור אומר בפניו את נוסח הנדר והוא מסכים לזה ע"י אמירת 'אמן' הוי כמו שנדר בפה ולא מועיל מה שחושב בליבו. ועוד יש לדון מדין 'נדר על ידי שליח', עיין נודע ביהודה קמא יו"ד סז', ותנינא יו"ד קמז'. וגם יש לדון מדין נדרי צדקה שחלים במחשבה (עיין יו"ד רנח' וחו"מ ריב'). ואם יחשוב בליבו להדיא שלא מתכוון לנדר, והגבאי לא אמר מפורש 'בל"נ', תלוי בטעמים הנ"ל. (עיין או"ח סימן שו' וערך שי יו"ד סימן רג' ושו"ת מהרש"ם חלק א במפתחות וחלק ה' סימן פד').