מחשבה תאוונית אך לא של איסור ממש

שלום וברכה שאלתי לא מכבר לגבי שימוש פריט הלבשה כלשהוא שמרגישים לגביו משיכה מסוג תאוות העריות, (לא מדובר בפריט לבוש מגדרי. כלומר, זה לא חפץ של נשים ...) ונעניתי שזה נכנס בכלל 'אחרי עיניכם'. אבקש לדעת, אם במקרה של הרהור על לבישתו (בדמיון בלבד) האם זה נכנס בגדר 'אחרי לבבכם'? (חשוב לציין שזה לא גורם לקישוי, גם לא למחשבת שז''ל)

שלום וברכה 

אסביר קצת את התשובה שקיבלת בעבר. 

אין בעיה בכך שאדם חושק מאד ללבוש בגד מסוים, שאין בו שום איסור מצד עצם הלבישה [שעטנז, לא ילבש, הרהור עבירה], וגם לא גורם לו שום איסור כתוצאה מהלבישה [תאות עריות, גאוה, כעס וכדו']. אלא  רק גורם לו לנוחות והנאה. 

וכן אין איסור לאדםלאכול מאכל טעים, אם עומד בגדרי הכשרות, ושאר הלכות התורה. 

המקרה שאתה מתאר הוא כשהחפץ המסויים גורם לאדם 'תאוה אסורה', כלומר רצון לעבירה. ועל זה נאמר לך שאסור לאדם לגרות יצר הרע בנפשו, כמבואר בשו"ע (או"ח סי' רמ).

כל מעשה שאסור לעשותו מחמת עבירה, אסור להרהר ולרצות לעשותו, כמו שאמרו חז"ל, עין רואה ולב חומד וכלי המעשה גומרים. 

מקוה שהבנתי נכון את המקרה.