האם גזרו חז"ל קום ועשה אטו ביטול עשה

שלום הרב, הב"ח ביו"ד סימן רפו'. לגבי מזוזה בפתח של גינה חצר מרפסת וכו', כותב שיש לשים מזוזה אף אם הם לא פתוחים לבית, "ואיכא לאחלופי בבית דירה, גזרו בהו רבנן שחייבין במזוזה". רציתי לשאול היכן מצינו בכל הש"ס והפוסקים שרבנן גזרו גזירה בקום ועשה (כמו כאן להניח מזוזה במקום שפטור מדאורייתא), שמא יבוא לבטל עשה (לא להניח מזוזה בבית שחייב מדאורייתא), לכאורה כל גזירות חז"ל הם שמא יעבור על איסור הורו לו לקיים מצווה או לבטל מצוה כדי שלא יעבור על האיסור. האם זו כוונת הב"ח?

שלום רב 

זו אכן כוונת הב"ח. 

אך נראה לי שמצינו כמה חיובים לחייב כדי שלא יבטל עשה, כגון מה שגזרו להטיל ציצית בטלית שאולה, כי נראה כטלית שלו.