כיבוד הורה מתלונן

שלום רב בסנהדרין צב עמוד א מובא העניין של אדם שאין בו דעת ואסור לעזור לו ולרחם עליו. במידה וזה הורה והמצווה מנגד היא כיבוד הורים, אבל ההורה תמיד מוצא מה להתלונן במה שעושים עבורו, האם עדיין המצווה לעזור?

שלום וברכה 

חיוב גמור לעזור להורים בכל מה שנצרךך להם, ובנוסף חובה גם לכבד אותם. 

חיוב זה נאמר גם כאשר יש להם להם מידות לא טובות. 

אפילו בהורה שהוא רשע גמור, נחלקו הפוסקים אם עדיין חובה לכבד אותו. אבל בהנהגה כזו בודאי לא נהפך ל'רשע', חס ושלום. 

[דרך אגב, בודאי הגמרא שם אינה כפשוטה. שהרי מי שיש לו דעת במובן של 'שכל', לא מגיע לו טובה. ומי שלא זכה מאת ה' לשכל, בודאי יש לרחם עליו יותר, ולעזור לו כפי הניתן]

שו"ע יורה דעה סי' רמ ס"י
מי שנטרפה דעת אביו או אמו, משתדל לנהוג עמהם כפי דעתם עד שירוחם עליהם.

שו"ע יורה דעה סי' רמ סי"ח
אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות, מכבדו ומתירא ממנו. הגה: וי"א דאינו מחוייב לכבד אביו רשע, אא"כ עשה תשובה