עד להיכן כיבוד הורים??

שלום הרב, אמי פרודה והיא בת 70 ,בשנים האחרונות עברה 2 ניתוחים אורתופדיים והמצב הבריאותי שלה כבר פחות טוב, היא אינה ניידת וזקוקה לעזרה בכל דבר, בשנה וחצי האחרונות יש לה זיהום קשה ברגליים והיא מסרבת לטפל בו (גם כשהזדקקה לניתוחים היא הערימה הרבה קשיים עד שהסכימה להתנתח) אנו 6 ילדים כאשר רק 2 הבנות נמצאות איתה בקשר ומנסות לסייע, אבל היא מאד מקשה ולא מעוניינת לטפל בבעיות הרפואיות עד כדי שהבאנו אנשי רפואה הביתה והיא סילקה אותם, זאת ועוד שאם אינה משתפת פעולה עם אנשי הקפואה לא ניתן לקבל עזרה מביטוח לאומי, זה מקשה עלינו מאד נפשית ופיזית לראות אותה במצב הזה, בנוסף היא מאד מרירה וכועסת המון על כולם, שאלתי היא עד היכן כיבוד הורים? זה ממש פוגע לי בבית, ובשפיות הנפשית שלי וכן בפניות שלי מול הילדים ( 4 קטנים שיחי') , גם בעלי מאד לא מרוצה מההשפעה של זה עלי,מה עלי לעשות?

שלום רב

קשה מאוד לענות על שאלה כזו.

מדובר במצוה חמורה מאוד, שמצד אחד אין לשער את גודל השכר של המקיים אותה כראוי, ומצד שני גודל העונש של המזלזל בזה. ולכן ראוי להתייעץ עם רב באופן אישי מה אפשר לעשות ומה אי אפשר.

ננסה לתת כמה כללים שיקלו את ההכרעה:

א. חובה על הבנים להתאמץ בכיבוד ההורים, גם במקום שהדבר דורש זמן ומאמץ רבים. 

ב. חובת האשה ביחס לצרכי בעלה וביתה, קודמת לחיוביה כלפי ההורים. ולכן כאשר בעלך צריך אותך בבית או הילדים שלך צריכים אותך, עלייך להקדים את צרכיהם. אך כמובן שזה לא פטור גורף, ואם ניתן להתאמץ ולהספיק את שניהם, בודאי כך צריך לעשות. 

ג. אין חיוב לקיים כיבוד הורים, במקרה שהדבר פוגע בבריאות הפיזית או הנפשית של הבנים. אך כמובן שיש חובה על הבנים לשקול מה רמת העזרה שלא תפגע בהם, ובזה הם חייבים. 

שו"ע יו"ד סי' רמ