לקיחת שכר על שמירת מת

האם מותר לקחת שכר על שמירת המת, והרי מת אסור בהנאה?

מותר. והטעם עיין במקור.

בגמרא ע"ז סב. מבואר ששכר פועל ליין נסך אסור בהנאה. כיוון שיין נסך אסור בהנאה, שכרו נמי אסור. והק' הרעק"א דלפי"ז יהיה אסור ליקח שכר לחברא קדישא ותי' לו החוו"ד שכיוון שבע"ז סג: מבואר שאם הנכרי שכרו לשבור חביות של יין נסך מותר ליקח לו שכר, כיוון שלמעט בתיפלה עדיף, ה"נ כיוון שעסוקים בקבורת המת, למעט בתיפלה עדיף. והק' לו הרעק"א שהרי מבואר שהשוכר ישראל לשמור על יין נסך שכרו אסור, כיוון שרוצה בקיומו, וא"כ איך אפשר ליקח שכר על שמירת המת, הרי אין את הטעם של למיעוטי בתיפלה עדיף. ורוצה בקיומו כיוון שאמרי' המדחה מיטתו הרי זה משובח. וכתב בשו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן קכח וז"ל "אי נמי בלא"ה אין שכר שימור אסור אלא דהוה כרוצה בקיומו של איסור כגון בע"ז שמצוה למהר לבער, ועיין פני יהושע חולין ח' גבי סכין של ע"ז, ובחמץ שמצוה לבערו, ובכלאים דמקיים לוקה יע"ש כן בע"ז ס"ד ע"א, ומו"ח הגאון שהקשה מקבורת מת נמי רוצה בקיומו אסור דהמדחה מתו הרי זה משובח [מו"ק כ"ב ע"א] והתורה צותה קבור תקברנו ומ"מ אי הוינא התם הו"א דלק"מ, דדוקא היכי דרוצה בקיומו אסור מטעם חומר האיסור ההוא אז שכרו אסור דהרי הפועל רוצה בקיומו לולי דהוה למעוטי תיפלה, אבל מת אין איסור הנאתו גורם איסור של קיומו אלא משום בזיונו או כפרה, ואלו לא הי' צריך כפרה ולא היה שייך בזיונא, לאו מצוה לקוברו אעפ"י שאסור בהנאה, בזה שכרו מותר, ועכ"פ חדש אפילו יהיה אסור בהנאה, אין איסור בקיומו, אדרבא הקדוש ברוך הוא רוצה בקיומו עד יום הנף ואז יאכלו ענוים וישבעו, ומכ"ש המשומר לעומר דמצוה קעביד, א"כ פשיטא ששכרו מותר:" והיינו שמשום שאינו רוצה בקיומו של השמירה, אלא שהשמירה כפרה ממקום אחר, אין הנאה הבאה לו מאיסור הנאה אסורה. ובמהרם שיק סימן שמ"ג כתב טעם נוסף להתיר לקיחת שכר על שמירת המת, והוא משום שהטיפול במת מוטל על הקרובים, והם רוצים לפטור את עצמם ע"י שאחר שומר להם, ולכך אין זה נוטל שכר עבור שמירת המת, אלא בשביל פטור הקרובים. ובשו"ת אחיעזר חלק ב' סימן יט כתב שנוטלים שכר בטלה. ויש שכתבו לתרץ, שדווקא כשהאיסור הנאה הוא משום גריעותו של החפץ, שכרו אסור. אבל במקום שהאיסור הנאה הוא מחמת חשיבותו, אדרבה, אפשר ומצווה לשמור אף בשכר.