חיוב שמירת המת

למה שומרים על מת, והאם זה חובה?

חובה לשמור את המת, מפני כבודו, בבבלי מבואר ששמירת המת היא מחשש שיהיה שם עכברים, ובירושלמי מבואר שהוא משום כבוד המת, שלא יהיה מוטל כחפץ שאין בו ענין. ולכך אם המת נמצא בבית, שיש חשש לעכברים, אסור לצאת מהחדר אפילו לזמן מועט, אולם אם הוא נמצא בארון או בחדר קירור, שאין חשש לעכברים אכתי צריך שמירה מפני טעם הירושלמי, אבל אפשר לצאת מדי פעם, ואפילו לדבר הרשות.

גמרא ברכות דף יח עמוד א "גופא: המשמר את המת אף על פי שאינו מתו - פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה. היו שנים - זה משמר וזה קורא, וזה משמר וזה קורא. בן עזאי אומר: היו באים בספינה - מניחו בזוית זו ומתפללין שניהם בזוית אחרת. מאי בינייהו? אמר רבינא: חוששין לעכברים איכא בינייהו. מר סבר: חיישינן, ומר סבר: לא חיישינן." והוכיחו מזה הפוסקים שאף לפי בן עזאי, שאינו חושש לעכברים מ"מ מניחו בזווית זו, ולא כתב אינו צריך שמירה כלל, משמע שאכתי צריך לשומרו מפני כבודו, כמבואר בירושלמי, ומותר ביוצא ונכנס כיוון שאסור להפלל לפני המת. מוכח שמותר לצאת ולהכנס, אולם אכתי חייב להכנס מדי פעם. וכתב החכמת אדם ב קונטרס מצבת משה אות יד "אלא ודאי נראה לי דלאו משום עכברים לבד צריך שמירה למת אלא דידוע תשובת חכמים לצדוקים דעצמות חמור טהורים ועצמות יוחנן כהן גדול טמא. וכן מת ישראל מטמא באהל ועכו"ם אינו מטמא והיינו דלפי חיבתו טומאתו והיינו שכל זמן שהצדיק חי אין הטומאה יכול לדבק בו ולכן מתאוין למצוא כלי בלא נפש דאז מחבבין אותו הגוף ונדבק בו ואין כאן מקום להאריך וידוע שהמים הם מעלין הטמא לטהרה והיינו שבמים אין הרוחות הטמאות יכולין ליכנס לשם והם הם העכברין רשיעי שדיברו בהם"