קריעה על רב שלימדו תורה

הרב שלי שלימד אותי הרבה תורה בישיבה נפטר, האם אני צריך לעשות קריעה?

המנהג לקרוע רק על רבו שרוב חכמתו ממנו. ועל גדול שבדורו. ועל חכם ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרו. וגם עליהם יכול להקל בקריעה, לקרוע בשולי המעיל.

גמרא שבת דף קה עמוד ב וכן במו"ק כה עמוד א' מבואר שאין קורעין במועד אלא קרוביו של מת. ואקשי' בגמרא ."ואי חכם הוא - חיובי מיחייב, דתניא: חכם שמת - הכל קרוביו. הכל קרוביו סלקא דעתך? אלא אימא: הכל כקרוביו, הכל קורעין עליו, הכל חולצין עליו, הכל מברין עליו ברחבה! - לא צריכא, דלאו חכם הוא. ואי אדם כשר הוא - חיובי מיחייב, (ובמועד קטן הגירסא, חיובי מחייב לקרוע) דתניא: מפני מה מתים בניו ובנותיו של אדם כשהן קטנים - כדי שיבכה ויתאבל על אדם כשר. כדי שיבכה, ערבונא שקלי מיניה? אלא: מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר. שכל הבוכה על אדם כשר - מוחלין לו על כל עונותיו, בשביל כבוד שעשה. - לא צריכא, דלאו אדם כשר הוא. ואי דקאי בשעת יציאת נשמה - חיובי מיחייב, דתניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: העומד על המת בשעת יציאת נשמה - חייב לקרוע, הא למה זה דומה - לספר תורה שנשרפה. - לא צריכא, דלא קאי בשעת יציאת נשמה."

מבואר שחייב לקרוע על חכם, ואדם כשר, אפילו שלא בשעת יציאת נשמה. ובשעת יציאת נשמה של כל אדם שאינו כשר.

וכן מבואר בבבא מציעא דף לג עמוד א "רבו שאמרו - רבו שלמדו חכמה, ולא רבו שלמדו מקרא ומשנה, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: כל שרוב חכמתו הימנו. רבי יוסי אומר: אפילו לא האיר עיניו אלא במשנה אחת - זה הוא רבו. אמר רבא: כגון רב סחורה, דאסברן זוהמא ליסטרון. שמואל קרע מאניה עליה ההוא מרבנן דאסבריה אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון. אמר עולא: תלמידי חכמים שבבבל עומדין זה מפני זה, וקורעין זה על זה."

וכן פסק השו"ע בסימן שמ את דרגות הקריעה וכך הם: על אדם שאינו כשר: (ואינו עובר עבירות להכעיס וכן לא עובר עבירות לתיאבון בקביעות) קורע רק בשעת יציאת נשמה.  על אדם כשר: קורע בין מיתה לקבורה.  על חכם, ותלמיד חכם ששואלים אותו בכל מקום ואומרה, קורע בכל שלושים יום, ואם לא קרע בתוך שלושים קורע בשעת הספידו.  על רבו שרוב חכמתו ממנו: קורע כל בגדיו ואינו מאחה, וי"א שקורע טפח.

וכתב הרמ"א שם סעיף ח' שנוהגים לקרוע רק על רבו שרוב חכמתו ממנו. וס"ל ששמואל קרע הוא חומרא בעלמא, ואינו מעיקר הדין. וכ"כ הפוסקים שאין קורעים אלא על רבו מובהק.

וגדול הדור כתב הב"י שיש לו דין רבו מובהק.

ואלא יש לתמוה על המנהג, שהרי מבואר בגמרא שצריך לקרוע על אדם כשר ועל אדם חכם? ולגבי אדם כשר, צ"ל כמ"ש הגר"א בס"ק יז שס"ל שעיקר הגירסא כמו הגמרא בשבת, שלא גורסים לקרוע. ובאדם חכם, כתב הש"ך ס"ק יז שיש לתמוה על המנהג מהגמרא שצריך לקרוע על חכם, ותי' דס"ל שחכם היינו מי ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרו, וכתב שעתה בעוונתינו אין ת"ח כזה. ולפי"ז אף לפי המנהג, חובה גמורה לקרוע על מי ששואלים אותו בכל מקום בלימודו ואומר.