קריעה על חבר ת"ח שנפטר

בכולל לאברכים מצויינים, נפטר אחד מבני החבורה ל"ע, האם חבריו מהכולל שמאוד מצטערים, צריכים לעשות עליו קריעה?

המנהג להקל בזה.

גמרא בבא מציעא דף לג עמוד א "שמואל קרע מאניה עליה ההוא מרבנן דאסבריה אחד יורד לאמת השחי ואחד פותח כיון. אמר עולא: תלמידי חכמים שבבבל עומדין זה מפני זה, וקורעין זה על זה."

הרמב"ם בפ"ט [הל' י"א] כתב שכבר נהגו ת"ח בכל מקום לקרוע זה על זה טפח, אף על פי שהם שוים בחכמה, שאין אחד מהם מלמד את חבירו. ובטעם הדבר כתבו הפוסקים שלא ימלט שילמדו איזה דבר זה מזה וזה מזה. ולכך יש לו דין רבו, וחכם שקורעים עליו, אפילו אינו נמצא בשעת יציאת נשמה.

וכ"כ השולחן ערוך יורה דעה סימן שמ סעיף ז' וכבר נהגו תלמידי חכמים בכל מקום לקרוע זה על זה טפח, אף על פי שהם שוים ואין אחד מהם מלמד את חבירו. " אלא שכבר כתב הרמ"א שם בסעיף ח' וז"ל "תלמידי חכמים שיושבים ביחד ומקשים ומפרקין זה לזה ולומדים ביחד, י"א שדינן כרב שאינו מובהק, וי"א שדינן כרב מובהק. וי"א דאין צריכין לקרוע אלא על רבו שלמדו רוב חכמתו, אבל חברים הלומדים זה עם זה, או שהאיר עיניו בדבר אחד, אינו אלא חומרא בעלמא, והיכא דנהוג נהוג, והיכא דלא נהוג לא נהוג, ואין מורין כן, ולכן נהגו להקל במדינות אלו.