מצוות ניחום אבלים לאחר השבעה

האם יש מצווה לנחם אבלים לאחר השבעה?

אם ניחם בשבעה אין לו חיוב לחזור ולנחם, אולם אי לא ניחם בשבעה יש לו מצווה לנחם שאר קרובים שלושים יום, ואביו ואמו יב חודש, ועל אשתו שמתה, ג' רגלים.

גמרא מועד קטן דף כא עמוד ב "המוצא את חבירו אבל, בתוך שנים עשר חדש - מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו, לאחר שנים עשר חדש - שואל בשלומו ואינו מדבר עמו תנחומין, אבל מדבר עמו מן הצד. אמר רבי מאיר: המוצא את חבירו אבל לאחר שנים עשר חדש, ומדבר עמו תנחומין, למה הוא דומה - לאדם שנשברה רגלו וחיתה. מצאו רופא ואמר לו: כלך אצלי, שאני שוברה וארפאנה, כדי שתדע שסממנין שלי יפין. - לא קשיא: הא - באביו ואמו, הא - בשאר קרובים. התם נמי ידבר עמו תנחומין מן הצד? אין, הכי נמי. ומאי אינו מדבר עמו תנחומין - כדרכו, אבל מדבר עמו מן הצד.

ובמאירי כתב על ניחום אביו ואמו לאחר יב חודש, אם רוצה. משמע שאין חיוב.

אולם מדברי רש"י בפסחים דף מט. ד"ה לשבות, משמע שיש חיוב  שכתב וז"ל שהיה הולך להחשיך על התחום לקנות שביתה שם כדי שיהא לו משם ולהלן אלפים, לילך למחר שם לדבר הרשות - יחזור מיד, אבל לקנות שביתת מצוה, כגון שילך מחר חוץ לתחום לבית האבל או לבית המשתה - היינו כהולך לשחוט את פסחו. ע"כ.  והרי מדובר בערב  פסח, ומי שיושב שבעה, הרי החג מבטל לו דין שבעה. כמבואר בשו,ע שצט סעיף א'. ע"כ מוכח שיש מצוה בניחום אבלים לאחר שבעה. (ואף שיש לדחות ולומר שרש"י מיירי שיודע שיש קרוב שאינו יודע במיתת קרובו, וידיעו לו ברגל, מ"מ אין זה פשטות דברי רש"י)

וכן משמע מלשון השולחן ערוך סימן שפה סעיף ב, שלא כתב אם רוצה. וז"ל "המוצא את חבירו אבל בתוך ל' יום, מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו. לאחר ל' יום, שואל בשלומו ואינו מדבר עמו תנחומים כדרכו, אלא מן הצד, שאינו מזכיר לו שם המת, אלא אומר לו: תתנחם. מתה אשתו ונשא אחרת, אינו נכנס לביתו לדבר עמו תנחומין. מצאו בשוק, אומר לו: תתנחם, בשפה רפה ובכובד ראש. אבל אם לא נשא אחרת, מדבר עמו תנחומין עד שיעברו ג' רגלים. ועל אביו ועל אמו מדבר עמו תנחומין כל י"ב חדש; לאחר י"ב חדש מדבר עמו מן הצד."

וכתב הערוך השולחן יורה דעה סימן שפה סעיף ג "ודע דעכשיו לא נהגו גם בתתנחם לאחר ל':"