דיני אבלות כשאביו יושב שבעה על דודו

האם מי שאביו יושב שבעה על אחיו צריך לנהוג קצת מנהגי אבילות עד שבת, ועל איזה קרובים נאמר דין כל המתאבל עליו מתאבל עמו?

מנהג הספרדים, שאין נוהגים כלל במנהגי אבילות כשמת קרוב קרובו, אולם מנהג האשכנזים לנהוג במקצת דיני אבילות.

והכרעת מורינו הרב כהמנהג שרק כשאביו או אמו, יושבים שבעה על אביהם או אמם, ולא על שאר קרובים, וכן כשאשתו יושבת שבעה על אביה או אמה בלבד. אבל על שאר קרובים אין נוהגים כלל מנהגי אבילות.

בגמרא מו"ק כ: מבואר שיטת חכמים, שכל שמתאבל עליו - מתאבל עמו. וא"כ בכל השבעה קרובים שיושבים שבעה על שבעת קרוביהם צריכים ליישב איתם באבלותם. חוץ מאשה כשבעלה יושב שבעה שאינה יושבת עמו רק על אביו ואמו. וכן בבעל על אשתו. וכ"כ השו"ע בסימן שעד סעיף ו'. ובכנסת הגדולה כתב שמנהג הספרדים שאין נוהגים כלל באבילות זו.

וברמ"א הביא בשם התרוה"ד שנוהגים שנוהגים שכל קרובי המתאבל הפסולים לעדות משתתפים עמו קצת באבילותו. וכתב הש"ך ס"ק ו' שדווקא פסולי עדות מחמת קורבה דשאר, ולא מחמת קורבה דקידושין, דהיינו עם קרובו יושב שבעה על קורבה מחמת נישואים, אינו צריך לנהוג באבילות.

בש"ך ס"ק ז כען בערוך השולחן כתב שהכל לפי המנהג שבאותו המקום. ולמעשה היום רבו בזה המנהגים, ובשם הגאון ר' צבי פסח פראנק וכן בשם החזו"א העידו שהמנהג שאין מתאבלים אלא עם אביו או אמו כשמתאבלים על אביהם או אמם שלהם, וכן בחמיו וחמותו שמתו. וכן הכריע מורינו הרב. ואין זה מנהג הרמ"א והתרומת הדשן, אלא מנהג חדש משום כבוד אב ואם. ומשום כבוד חמיו וחמותו.