דין מקצת אבלות לאשה כשאביה יושב שבעה

האם אשה נשואה נוהגת במקצת דיני אבילות כשאביה יושב שבעה על סביה?

דין "כל המתאבל עליו מתאבל עמו נאמר אף בנשים נשואות.

תלמוד ירושלמי מועד קטן פרק ג "הרי שמת חמיו או חמותו או אחד מקרובי אשתו אינו כופה לא לכחול ולא לפקוס אלא נוהג עמה כדרך שהיא נוהגת. וכן היא שמת חמיה או חמותה או אחד מקרובי בעלה אינה לא כוחלת ולא פוקסת אלא נוהגת עמו כדרך שהוא נוהג" הרי להדיא שאף באשה שקרובי קרוביה מתו נוהגת במקצת דיני אבילות. והובא בביאור הגר"א ס"ק ז

והנה בפסקי מהר"ש מלובלין (אות מ"ז), כתב שאשה נשואה שנמצאת בעיר שקרוביה יושבים שבעה, יכולה להקל כדי שלא תתגנה על בעלה, כמו שמצאנו שמקילים לגבה בשלושים, ע"כ. אולם בימינו שהמנהג להקל לכל קרובי הקרובים שיכולים לרחוץ בפושרים, א"כ לא שייך טעם זה וצריכות לרחוץ בפושרים בלבד ולנהוג בכל דיני "כל המתאבל עליו מתאבל עמו"