מחילה על אבלות קרובי הקרובים

מה הדין כשהמתאבל מוחל לבניו על דין כל המתאבל עליו מתאבל עמו, ואינו רוצה שינהגו אבלות כלל?

האב יכול למחול, ואינם צריכים לנהוג בדיני מי שמתאבל עליו מתאבל עמו.

בגמרא מו"ק כ: מבואר שאין דין אבילות בכל המתאבל עליו אלא בפני קרובו. כתב הרא"ש "והאידנא נהגו להקל באבלות של המתאבלים עמהם, וסומכים על זה שאינו אלא בשביל כבוד האבל וכן כתבו הרמב"ן בתורת האדם, והגהות מיימוניות פרק ב' (אות ב). וכן פסק הרמ"א שנהגו כולם למחול. אלא שהוסיף שהמנהג,כמו שכתב התרוה"ד שכל קרובי האבל הפסולים לעדות, נוהגים עמו בקצת מדיני האבלות. וכתב הפתחי תשובה שם ס"ק ד'  "עי' בשו"ת אדני פז סי' י"א שכתב במי שמת לו קרוב מפסולי עדות במקום אחר, ויש לו מתאבלין פה שאין יודעים מזה עדיין, שאין צריך לשנות בגדיו כפי המנהג בשבת ראשונה. כיון דעיקר מנהג זה הוא משום כבוד המתאבלים. וכן משמע ברמ"א דכתב משום כבוד המתאבלים עמו א"כ הכא דאינם מתאבלים פשיטא דפטור ואפילו איסור יש משום זלזול כבוד שבת ע"ש. ולי נראה, דמ"ש רמ"א ומ"מ נהגו מיירי אפילו באין כאן קרובים המתאבלים, וכן מבואר בד"מ ע"ש א"כ צריך לשנות בגדיו:" וא"כ ס"ל שבמנהגו של הרמ"א הוא אף שלא בפני האבל, א"כ הוא משום כבוד המת.

והיום נהגו להתאבל רק יחד עם אביו ואמו, ודווקא כשמתאבלים על אביהם ואמם, א"כ וודאי שהוא משום כבוד אביו ואמו, ולא משום כבוד המת, ולכך דווקא באותו העיר, וודאי שמועיל מחילה של אביהם ואמם.