רחיצה באבלות שלושים

האם מותר להתרחץ בשלושים של האבלות?

למנהג הספרדים אפשר להתרחץ כרגיל, ולמנהג האשכנזים המנהג שלא לרחוץ כל גופו בשלושים, אבל באר"י ובמקומת חמים אפשר להקל לרחוץ במים קרים או פושרים שאינו נהנה מהחום.

כתב הדרכי משה  יורה דעה סימן שפא "כתב המרדכי (דף שצ"ב ריש ע"ג) (סי' תתעז) דאבל מותר לרחוץ בחמין ולחוף מיד אחר שבעה וכד עייל יום שביעי כל דהו מותר בכל מילי דנהוג בימי אבלו עכ"ל ודברים פשוטים הם דאין גזירת שלשים אלא לענין גיהוץ ותספורת לאחר שבעה אבל לרחוץ מותר אבל המנהג הוא לאסור רחיצה כל שלשים יום וכן כתב מהר"ם בהלכות שמחות שלו (סי' כה - כו) וכן משמע בהגהות מיימון פרק ז' מהלכות יום טוב (אות נ) ופרק י' מהלכות אבל (אות ו) ועיין לקמן סימן ש"ץ (אות ו) דנוהגין איסור לחוף הראש כל שלשים:"

וכן פסק הרמ"א סימן שפא סעיף א' "נהגו האידנא לאסור (כל) רחיצה כל ל' יום, ואפילו לחוף הראש אסור (לקמן סי' ש"צ ובא"ז); ואין לשנות המנהג, כי מנהג קדום הוא ונתייסד על פי ותיקין.

והנה מצינו ב' טעמים למנהג זה: באור זרוע כתב שהטעם למנהג, דחיישינן שמא יבוא לסרק ראשו וס"ל שאסור לסרק כל שלשים יום וכתבו הפוסקים שלפי"ז אנן דפסקי' בריש סי' שצ שמותר לאבל לסרק ראשו, אין טעם לאסור. ובמהרש"ל כתב טעם אחר למנהג, כיוון שהדרך בזמנם היה שהנכנס למרחץ מגלח שערות ראשו, לכך אסרו להיכנס למרחץ.

וכתב הש"ך ס"ק א, וז"ל "אלא שנהגו האידנא לאסור רחיצה כל ל' כצ"ל וכן הוא בעט"ז ולא כמו שנדפס בספרים כל רחיצה כל ל' דודאי רחיצה בצונן ליכא איסורא כלל" ומשמע מדבריו שאין איסור רחיצה בצונן.

וכתב הא"ר סי' תקמ"ח אות ט' כתב שכוונת הש"ך שאף כל גופו מותר בצונן, וכ"כ התפל"מ. אולם ברעק"א ובדגמ"ר כתבו שכוונתו להתיר בצונן רק פניו ידיו ורגליו, אבל כל גופו בצונן אסור. וכתב הפתחי תשובה סימן שפא ס"ק ב' כתב וז"ל "עיי' בדגמ"ר שכתב דדוקא פניו ידיו ורגליו אבל כל גופו גם בצונן אסור לדידן כל שלשים ע"ש ועי' בתשו' תשואת חן סי' ל"א שהאריך בזה והעלה דירא שמים יחוש לאסור לעצמו אף בצונן רחיצה כל גופו אבל לאחרים יש להורות להקל ודוקא בע"ש דאיכא צורך מצוה קצת אבל רחיצה של תענוג בנהרות יש לאסור ע"ש."

ודעת מורינו הרב הגר"ע פריד שליט"א, שבאר"י ובמקומות קרים, אפשר להקל ולרחוץ במים קרים כל גופו, ולסמוך על המקילים לרחוץ בצונן.