דיני אבלות בחול המועד

מי שאביו נפטר בחוה"מ, איזה דיני אבלות נוהג בחוה"מ?

בימי החג נוהג באבלות בצינעה אבל לא באבלות בפהרסיא, ולכן נועל נעלים של עור, ולובש בגדי שבת, ויושב על כסא גבוה, ויכול לצאת לבהכ"נ. אולם אסור בתשה"מ, וברחיצה, ובסיכה, ובתלמוד תורה. ואם קשה לו ללמוד בדברים שמותר ללמוד באבלות, יכול להקל ללמוד תורה כדרכו. וכן צריך להדליק נר לע"נ הנפטר ולא ידליק במקום שאוכל ולא בחדר שהמת שם, ואסור בשאילת שלום ואין אחרים שואלים בשלומו. ובמהלך ימי החג באים אליו לנחמו.

אמרי' בגמרא במו"ק יט: שאין נוהגים מצוות שבעה ברגל. ובכתובות דף ד עמוד א לגבי חתן או כלה שמתה אמה של כלה או אביו של חתן לאחר שהכינו צרכי החופה שמכניסים את המת לחדר ואת החתן והכלה לחופה ובועל בעילת מצווה ופורש. וכל אותם ימים הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים. "אמר מר: הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים. מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: אף על פי שאמרו אין אבילות במועד, אבל דברים של צינעא נוהג." היינו שימי השבעה לחתן נחשבים כימי החג ואסור בתשה"מ כיוון שהוא דברים שבצנעה. ונחלקו הראשונים בגרסת הגמרא, שיטת התוס' שם ד"ה מסייע והרמב"ן שגורסים רגל והיינו שברגל צריך לנהוג בדברים שבצנעה. אולם שיטת הרמב"ם (ע"פ ביאור הב"י בדבריו) לגרוס בגמרא, שבת. והיינו שדווקא בשבת צריך לנהוג בדברים שבצינעה אולם ברגל אין צריך לנהוג דברים שבצנעא (כדמצינו ששבת חמורה מרגל שרגלים מפסיקים אבלות אם התחיל להתאבל לפני החג) הלכה למעשה כתב השולחן ערוך יורה דעה סימן שצט סעיף ב "הקובר מתו ברגל בחול המועד, נוהג דין אנינות כ"ז שלא נקבר; ולאחר שנקבר, נוהג דברים שבצינעא" וכתב הרמ"א "ומ"מ מותר לייחד עם אשתו" וכ"כ השו"ע בסימן תקנ"ח סעיף א'. וביאר המשנ"ב שם ס"ק ב' שהטעם שאינו נוהג באבלות בפהרסיא ברגל הוא משום ששמחת הרגל הוא מצווה דרבים ודוחה את האבלות שהיא מצוה על היחיד. וכתב המשנה ברורה שם ס"ק טו "ולא ישנה כסותו אף על גב דשאר אבל משנה ברגל מ"מ זה שלא התחיל עדיין באבילות אין לנהוג כן ברגל גם אין משנה מקומו הואיל ולא שינה קודם יום טוב ובס"ק טז כתב לגבי הדברים האסורים "היינו רחיצה בחמין ותשמיש ות"ת נוהג בכל זה אבילות ואסור ויש מתירין בת"ת ומ"מ לענין לעלות לתורה ברגל לצרפו למנין הקרואים נראה דלכתחלה אינו כדאי:" ובת"ת המג"א אוסר ובשו"ת חכם צבי סי' ק מתיר ולכך אם יתבטל מלימודו מחמת שאינו אוהב ללמוד בלימוד המותר יכול לסמוך על המקילים וללמוד מה שליבו חפץ. והדלקת הנר, כ"כ המשנה ברורה שם ס"ק ג "ומ"מ הנר שרגילים להדליק כל שבעה ידליק תיכף ואין זה תלוי במה שהרגל מבטל האבילות או שאינו חל עד אחר הרגל רק שלא ידליק במקום שאוכלים שם וכ"ש בהחדר שמת שם שמא מתוך כך יבוא להספידו אלא ידליק במקום שאין אוכלין שם.