אבל בשבעה שהעלו אותו לתורה

אבל בשבעה שהעלו אותו בטעות לתורה, האם צריך לעלות, שלא יהיה דינו שכל שנותנים לו ס"ת לקרות ולא קורא, מקצר ימיו ושנותיו, כמבואר בברכות נה.?

ביום חול, אין לו להעלות אף שקראו אותו לעלות לתורה. ובשבת צריך לעלות לתורה.

בשולחן ערוך סימן שפד סעיף ב כתב "אם האבל כהן, ואין בב"ה כהן אחר, אסור לו לעלות לקרות בתורה." ובסימן ת סעיף א' כתב וז"ל "ואם קראו את האבל לעלות לתורה, צריך לעלות, שאם היה נמנע היה דבר של פרהסיא;" וכתב הב"ח והש"ך בסימן שפד ס"ק ג' שבסימן שפ"ד מדובר ביום חול, ובסימן ת' מדובר בשבת. משמע שביום חול אף אם קראו לו לעלות לתורה, אינו עולה. והא דאמרי' בגמרא שנותנים לו ס"ת לקרות ולא קורא מקצר ימיו ושנותיו, עיי"ש במאירי שכתב וז"ל "מי שמזמינים לו ספר תורה לקרות ואינו קורא מתוך גאוה שבו" משמע שאם יש לו צורך שמחמתו אינו עולה, אין עליו קללה. ובשו"ת ציץ אליעזר (חלק יד סי' לד): כתב שגם כוונת רב יהודה במאמרו שאומר מי שנותנים לו ס"ת לקרות ואינו קורא היא ג"כ על בכגון זאת, כשנותנים לו לקרות ברבים בקול רם, אבל על כגון שמזמינים אותו רק לעלות והקורא לצבור הוא אחר, כפי מנהגנו בזה, על כגון זה לא נאמר הך מימרא דרב יהודה שאם מסרב מקצרים ימיו ושנותיו ע"כ. (ולפי"ד יש לעיין האם יש היתר לסרב מלעלות להיות בעל קורא)