קריאת התורה לאבל בשבעה

האם מותר לאבל לעלות לתורה, והאם צריך לצאת בקריאת התורה?

האבל חייב לשמוע קריאת התורה, אולם אסור לו לעלות לתורה, ובשבת, אם העלוהו, או שהוא כהן ואין כהן אחר ולא יצא מבהכנ"ס קודם הקריאה, או שיש עליה שרגיל לקבלה, עולה לתורה, מפני שאם לא יעלה ייחשב כאבלות בפהרסיא.

בשולחן ערוך סימן שפד סעיף ב כתב "אם האבל כהן, ואין בב"ה כהן אחר, אסור לו לעלות לקרות בתורה." ובסימן ת סעיף א' כתב וז"ל "ואם קראו את האבל לעלות לתורה, צריך לעלות, שאם היה נמנע היה דבר של פרהסיא; ורבינו תם היו קורים אותו בכל פעם שלישי, ואירע בו אבלות ולא קראו החזן, ועלה הוא מעצמו ואמר כיון שהורגל לקרותו שלישי בכל שבת, הרואה שאינו עולה אומר שבשביל אבלות הוא נמנע, והוי דברים של פרהסיא." וכתב הרמ"א "וכן אם הכהן אבל ואין כהן אחר בבהכ"נ, מותר לקרותו; אבל בענין אחר, אסור" וביאר ההב"ח והש"ך סימן שפ"ד ס"ק ג שבסימן שפ"ד שכתב השו"ע שאין לקרותו, מדובר ביום חול. ובסימן ת' שכתב השו"ע לקרותו מיירי בשבת. מ"מ משמע מזה שהאבל חייב לשמוע קריאת התורה, רק שאינו עולה. דאל"ה היה לו לשו"ע לכתוב שאינו נמצא בבהכנ"ס. ובספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות קריאת התורה כתב "אמר מהר"י סג"ל אבל קורין לתורה בחול אבל לא בשבת דאז נראה כאילו היה לו מעמד קבוע וצריך לנהוג בו דברים שבצינעא." ואף שהשו"ע חולק עליו בחיוב העליה ביום חול, מ"מ חזינן מהכא שחייב לשמוע קריאת התורה.