אמירת קרבנות בתפילה לאבל בשבעה

האם מותר לאבל בשבעה, לומר קרבנות בתפילה, וכן פיטום הקטורת שבסוף התפילה, כיוון שהם דברי תורה?

אומר פרשת התמיד שהוא חלק מחובת התפילה, ופיטום הקטורת שאחר התפילה ופרשת איזהו מקומן, בלי היהי רצון שאח"כ ואינו אומר פ' העקדה, ופ' המן, ופיטום הקטורת שקודם התפילה.

שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנד סעיף ד "ומותר לקרות כל סדר היום, ופרשת הקרבנות, ומשנת איזהו מקומן, ומדרש רבי ישמעאל." ובמשנ"ב שם ס"ק ז "תקנ"ט ס"ד דאין לומר פטום הקטורת שאינו מסדר היום וכ"ש שאין לומר סדר הקרבנות הכתוב בסוף סי' א' (שהוא פ' העקדה, ופ' המן, ועשרת הדברות) ומה שכתוב בשו"ע ופרשת הקרבנות היינו פרשת התמיד." וכ"כ בסימן א ס"ק יז ואיזהו מקומן: כתב בעמק ברכה שמי שרגיל לומר איזהו מקומן יאמר ג"כ בימי אבילותו, שהוא מסדר התפילה. ובמחצית כתב שהיום שאין רגילין הכל לאומרו, אין זה מסדר התפילה. ובפתחי תשובה יורה דעה סימן שפד כתב טעם אחר וז"ל "ועי' בס' חומות ירושלים סי' י"ד שכתב כן בשם תב"ש דאבל כל שבעה לא יאמר פ' הקרבנות מטעם דאבל אינו משלח קרבנותיו, והוא ז"ל פקפק בזה ודעתו נוטה דרשאי ואפילו באונן אחר הקבורה דהוא דאורייתא י"ל דשרי כל שאינו אומר יה"ר ע"ש. וכן הכריע קיצור שולחן ערוך סימן רי סעיף ד, ובמשנה ברורה סימן נ ס"ק א כתב "יש מקומות שאין אומרין איזהו מקומן בבית האבל מפני שאסור בת"ת ואין זה נכון שכל שהוא סדר היום אין בו משום ת"ת לאבל כמו שנפסק בסימן תקנ"ד ס"ד:" וא"כ כל מה שרגילות לאומרו חשיב כסדר התפילה ופיטום הקטורת שאחר התפילה, במשנ"ב כתב שלא לומר, אולם המנהג לומר כיוון שרגילים כולם לאומרו בכל יום, חשיב מסדר התפילה. אולם פיטום הקטורת שקודם התפילה אין לומר כיוון שאין כולם נוהגים לאומרו לא חשיב מסדר התפילה.