רחיצה בערב החג כשמבטל את דיני השבעה

מי שאחיו נפטר ביא תשרי שהחג מבטל את דיני השבעה, מתי יכול להתרחץ בערב החג?

לנוהגים כשיטת השו"ע אין לרחוץ לפני כניסת החג, אפילו בצונן. ולנוהגים כשיטת הרמ"א המנהג להתרחץ כרגיל אחר תפילת מנחה. (ויש מחמירים שלא לרחוץ במים חמים.) ולאחר הרגל חוזר לאיסור רחיצה ואיסור לבישת מכובס כדין השלושים.

אמרי' בגמרא מו"ק יט: "אמר רב הונא בריה דרב יהושע הכל מודים (היינו אף אבא שאול שסובר שאומרים מקצת היום ככולו מודה) שאם חל שלישי שלו להיות ערב הרגל שאסור ברחיצה עד הערב" וכתב רש"י שבערב מותר לרחוץ. היינו לאחר כניסת החג. אולם התוס' שם ד"ה שאסור כתב "והרי"ט פירש עד הערב היינו מבערב י"ט ולאפוקי דלא שרי מן הבקר ונראה דהוא הדין בכיבוס מותר לערב מעי"ט ולפירושו נראה דשבעה קודם הרגל אליבא דרבנן מותר מבערב י"ט ומדקאמר הכל מודים פירוש אפילו אבא שאול דשרי בשביעי מן הבקר הכא מודה לרבנן דלא שרי מן הבקר אלא יש לו דין שביעי לרבנן." וא"כ מותר מערב הרגל. וכתב הרא"ש בשם הראב"ד לחלק בין רחיצה שאסור בערב החג, עד שתחשך כיוון שאפשר לרחוץ בחג, לבין כיבוס ודברים שאסור לעשות משתחשך, התירו לעשות מערב החג. וכן פסק השולחן ערוך אורח חיים סימן תקמח סעיף י כהראב"ד וז"ל "ואם חל אחד מימי האבילות, חוץ מהשביעי, בערב הרגל, מותר לכבס, ולא ילבשנו עד הלילה; וטוב ליזהר מלכבס עד אחר חצות, כדי שיהא ניכר שמפני הרגל הוא מכבס; אבל לרחוץ, אסור עד הלילה; ויש מתירין לרחוץ אחר תפלת המנחה, סמוך לחשיכה. וכתב הרמ"א "ולדידן דנוהגים איסור רחיצה כל ל', אסור לרחוץ דהא הרגל לא בטל ממנו רק גזרת שבעה; וה"ה לענין כבוס במקום דנוהגין איסור כיבוס כל שלשים." משמע ברמ"א שאסור לרחוץ בערב הרגל. אלא שהרמ"א ביו"ד סימן שצ"ט סעיף ה' כתב להדיא שהמנהג להתיר רחיצה וכיבוס סמוך לחשיכה. ועי"ש בט"ז ס"ק ה' שכתב שהעיקר כמו שכתב הרמ"א ביו"ד ולכך מותר ברחיצה וכיבוס סמוך לחשיכה. וכ"כ הש"ך ס"ק ט"ז והמשנ"ב תקמח ס"ק מב וז"ל "ומ"מ המנהג להקל בזה כמש"כ הרמ"א ביו"ד סימן שצ"ט ס"ה ויש מאחרונים שסוברין דאין להקל לרחוץ בחמין רק בצונן [ומ"מ בחוה"מ בודאי יש לסמוך להקל] ואפילו לדעת המקילין בחמין הוא דוקא בעיו"ט וכן בחוה"מ משום כבוד הרגל אבל אחר הרגל אסור ברחיצה וכיבוס עד שלשים שהרי הרגל לא ביטל ממנו גזירת שלשים ועיין בהגהות אמרי ברוך ביו"ד סימן שצ"ט:" ובביאור הלכה ד"ה דהא הביא את שיטת הא"ר והפרמ"ג והחכמ"א והדגמ"ר שמקילים בצונן וסיים "היוצא מכל זה הרוצה לסמוך להקל בודאי אין מוחין בידו אחרי שהש"ך ומ"א ודה"ח העתיקו דברי תה"ד להלכה והשגת הא"ר הוא רק ממנהגא שכתב שם הד"מ דנוהגין להחמיר:"