תפילין ביום הראשון של השבעה, כאשר הקבורה לא הייתה באתו יום של המיתה
שאלה
האם אבל מניח תפילין ביום האבלות הראשון, כאשר הקבורה לא הייתה באתו יום של המיתה?
תשובה
אבל אינו מניח תפילין ביום הראשון של האבלות שאחר הקבורה, אף אם המיתה והקבורה אינם באותם יום.
מקור
גמרא מועד קטן דף טו עמוד א "אבל אסור להניח תפילין, מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל פארך חבוש עליך - מכלל דכולי עלמא אסור." ובדף כא. אמרי' "תנו רבנן: אבל, שלשה ימים הראשונים אסור להניח תפילין. משלישי ואילך, ושלישי בכלל - מותר להניח תפילין. ואם באו פנים חדשות - אינו חולץ, דברי רבי אליעזר. רבי יהושע אומר: אבל, שני ימים הראשונים - אסור להניח תפילין, משני ושני בכלל - מותר להניח תפילין, ואמרי' שהלכה כרבי יהושוע בהנחה. (והיום השני מקצת היום ככולו)
וכן פסק השולחן ערוך יורה דעה סימן שפח סעיף א "אבל אסור להניח תפילין ביום ראשון; ואחר שהנץ החמה ביום שני, מותר להניחם."
ונחלקו האחרונים כשהמיתה והקבורה אינם באותו היום, וביום המיתה אינו מניח תפילין מחמת שהוא אונן, (כשלא הספיק להניח קודם) האם ביום הקבורה מניח תפילין. בבה"ט בא"ח סי' ל"ח סק"ד שכתב בשם מהריט"ץ שאם יום המיתה אינו ביום הקבורה, האבל חייב להניח תפילין ביום הראשון. וכ"כ החיי אדם בכלל יד סעיף יט, והמגן גיבורים סיצן לח ס"ק ו' וס"ל שדווקא כשהמיתה והקבורה באותו היום, פטור משום שאבילות יום ראשון דאורייתא, כמבואר בסימן שצח. או משום שעיקר הצער הוא ביום המיתה.
והא"ר סימן לח סק"ג וכ"כ ברעק"א ובדגמ"ר שאינו מניח תפילין אף כשיום המיתה אינו ביום הקבורה. וכ"כ הט"ז באוח סימן לח ס"ק ג' והברכי יוסף וכן הסכים המשנ"ב סימן לח ס"ק טז. וס"ל שאף באבלות דרבנן פטור מתפילין.
ולמעשה יש שנהגו להניח בלא ברכה בצינעא, ולחשוש לשיטת החיי אדם והמהריט"ץ אולם הכרעת מורינו הגר"ע פריד שליט"א כמו שכתב המשנ"ב ואין להניח תפילין כלל. ואף אין להחמיר מספק, כיוון שאסור לאבל ביום ראשון להניח תפילין.