זמן איסור האבל בנעילת הסנדל
שאלה
ממתי אבל אסור בנעילת הסנדל?
תשובה
מזמן קבורת המת, על האבל להוריד את נעליו. ולחזור לביתו ללא מנעל של עור. ואם הבית קברות רחוק מהעיר, והאבל הולך ברגליו לביתו, אינו צריך להוריד את נעלי העור.
מקור
כתב השולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שעה סעיף א מאימתי חל האבילות, משנקבר ונגמר סתימת הקבר בעפר, מיד מתחיל האבילות ומעטף ראשו, אבל אינו חולץ מנעליו עד שיגיע לביתו (רמב"ן). ועכשיו נוהגים לחלוץ מנעל אחר סתימת הגולל מיד, כדאיתא בסימן שע"ו
וברמ"א סימן שפב סעיף ה כתב וז"ל "י"א שצריך לילך יחף מבית הקברות לביתו אם מת אביו או אמו (כל בו בשם ר"י), ולא ראיתי נוהגין כן." ובטעם שנהגו לחלוץ בביתם ולא בדרך מבית הקברות כתב הש"ך שם ס"ק ג "היינו משום רשעת העובדי כוכבים כדאיתא בכל בו בעל דין זה, ובזה נסתלקה תמיהת הב"ח על הרב ע"ש. מיהו היכא דליכא חשש דרשעת העובדי כוכבים יש לחלוץ מיד בבית הקברות כדלעיל ר"ס שע"ה וסימן שע"ו ס"ד:"
וא"כ בימינו אנו שאין לנו עכו"ם מסביבנו שמפריעים לאבל לשוב מביתו בלא מנעלים, צריך האבל להוריד את הנעלים לאחר היציאה מבית הקברות.
אלא שבשפ"ב ס"ד כתוב שאבל שהיה מהלך בדרך מותר במנעל של עור, וכתב המג"א הובא במשנ"ב סימן תקנ"ד ס"ק לב שדווקא ההולכים בדרך רחוקה, שקשה עליהם הליכתה ללא מנעלים, אבל ההולכים בדרך קרובה או בעגלה צריכים לחלץ המנעלים, אולם הא"ר הובא שם בשעה"צ ס"ק מ' חולק וס"ל שלא אסרו חכמים נעילת הסנדל אלא בעיר ולכך בדרך לעולם מותר. ולמעשה נראה שהמשנ"ב נקט כהמג"א.