יארצייט ביום שישי ורגיל להתפלל מנחה בפלג.

מי שרגיל להתפלל מעריב של שבת בפלג המנחה וחל היארצייט של אמו ביום שישי עד מתי יתענה?

לשיטת הספרדים: צריך לפרש בזמן קבלת התענית שאינו מקבל על עצמו אלא עד אחר מעריב של פלג המנחה ואם לא פירש צריך לצום עד צאת הכוכבים. ולשיטת האשכנזים: אם בפעם הראשונה שחל היארצייט ביום שישי השלים את תעניתו עד אחרי צאת הכוכבים צריך להמשיך לנהוג כך כל פעם כשיוצא היארצייט ביום שישי. ואם זהו היארצייט הראשון שאחר הפטירה או הפעם הראשונה שרוצה להתענות, יכול להתענות עד אחרי מעריב וטוב שיתנה בזמן קבלת התענית שאינו מקבל תענית אלא עד אחר ערבית. ואף אם לא התנה אסור לצום עד צאת הכוכבים. ואם אין זה היארצייט הראשון שצם אבל זה הפעם הראשונה שחל היארצייט ביום שישי, כשמצער יכול לסמוך על המקילים לאכול בעוד היום גדול אחר ערבית.

כתב השולחן ערוך אורח חיים סימן רמט סעיף ד "אם קבל עליו להתענות בע"ש, צריך להתענות עד צאת הכוכבים, אם לא שפירש בשעת קבלת התענית עד שישלים הצבור תפלתן. וכתב הרמ"א "וי"א דלא ישלים, אלא מיד שיוצאים מבית הכנסת, יאכל" וכן כתב הרמ"א ביו"ד סימן תב סעיף יב "ואם חל תענית זה בערב שבת, דינו כשאר תענית. ועיין בא"ח סימן רמ"ט. מיהו אם בפעם ראשון השלים, ינהוג כן כל ימיו." וכתב הביאור הלכה סימן רמט סעיף ד ד"ה וי"א דלא "עיין במ"ב להאי י"א אין נכון להמתין מעת בואו מבהכ"נ עד צה"כ אם תאב לאכול ומתעכב מחמת התענית. ולכך אם התנה או אפילו לא התנה אלא שזו התענית הראשונה אסור להשלים אחרי מעריב קודם צאת הכוכבים. ומה שכתבתי כשזה הפעם הראשונה שחל בער"ש במקום צער יכול לסמוך על המקלים כ"כ ההמשנה ברורה סימן רמט ס"ק כב וז"ל "ואם בתחלה כשהתחיל להתענות יום שמת בו אביו ואמו או ער"ח ושאר תעניתים הנ"ל חל בחול ובחול הלא משלימין וע"כ יש פוסקים דס"ל דאפילו כשיארע אח"כ בע"ש ג"כ צריך להשלים עד צה"כ דמסתמא דעתו להתנהג כן תמיד אם לא כשהתנה בפירוש שאין דעתו להתנהג כן לעולם ויש חולקין ע"ז וס"ל דמסתמא לא קבל על עצמו להשלים אף בע"ש וע"כ מי שמצטער יוכל לסמוך על המקילין ולאכול תיכף אחר יציאתו מבהכ"נ אף שהיום גדול:"