מתי חלים דיני היארצייט בתאריך המיתה או הקבורה

האם מחשבים את היארצייט ביום המיתה או ביום הקבורה?

מונים את היארצייט ביום המיתה ולא ביום הקבורה אולם בשנה ראשונה צריך להמשיך בדיני האבלות של השנה עד כלות יב חודש מהקבורה.

כתב השולחן ערוך אורח חיים סימן תקסח סעיף ח "אין צריך להתענות אלא ביום מיתת אביו, ולא ביום קבורה." וברמ"א סימן תב סעיף יב כתב וז"ל "ומתענין יום המיתה ולא יום הקבורה (מהרי"ו סימן קכ"א ומהרא"י סימן רצ"ו /רצ"ג/ והאחרונים), אם לא מי שהיה אצל הקבורה ולא אצל המיתה" ובלבוש שם כתב "נוהגין להתענות יום שמת בו אב או אם, וטעמא שמעתי שיעשה תשובה מפני הסכנה דריעא מזליה ביום זה שמת בו אביו או אמו, ולפי זה הטעם נראה לי דמתענין יום המיתה ולא יום הקבורה בין שהיה אצל המיתה בין שלא היה אצל המיתה, ולא כמו שסיים מורי ז"ל דבריו אם לא מי שהיה אצל הקבורה ולא אצל המיתה, דלא שנא, כן נראה לי." ובט"ז סי' תב סק"ט כתב בשם המשאת בינימין סי' פד שהיינו דווקא בשנה שניה אבל בשנה ראשונה שהאבלות מתחילה מהקבורה א"כ השנה מסתיימת בקבורה ולכך יתענה ביום הקבורה, וכתב עליו הט"ז "ולא אאמין שיצאו דברים אלו מפי אותו צדיק דודאי לא מונה שום אדם י"ב חודש רק מיום המיתה דאטו מי שלא שמע שמת אביו עד חצי שנה ודאי לא ימנה רק חצי שנה באבילות דמ"ש בסימן שצ"ד דכל אותה שנה הדין מתוח כו' היינו מן מיתת המת לא מיום התחלת האבילות וכו'" והסיק שאף בשנה ראשונה מונה מיום המיתה. אולם בנקודות הכסף סימן תב סעיף יב כתב "משפט רשעים הוא מיום הקבורה ולכך אין האבלות מתחיל אלא מיום הקבורה, ואפילו מי שלא נקבר אלא לאחר כמה שבועות אין האבלות מתחיל אלא מיום הקבורה וכדלעיל סימן שע"ה, ואם כן כשיתחיל להתאבל ביום ראשון יצטרך להפסיק האבלות גם כן ביום ראשון, דהא צריך להתאבל כל י"ב חדש שהוא ימי דין שלו, דהיינו מיום הקבורה. וזה ברור:" וכוונתו כמו שכתב המשאת בנימין שיש חילוק בין שנה ראשונה לשנה שניה. שבשנה ראשונה היארצייט ביום הקבורה, ובשנה שניה היארצייט ביום המיתה. ובש"ך שם ס"ק י כתב "ע"כ נראה דלעולם יש להתענות יום המיתה אלא דאם אירע דיום המיתה מרוחק מיום הקבורה ג' או ד' ימים או יותר יש להתענות בשנה ראשונה ביום הקבורה כדי שיעשה היאר ציי"ט בתשלום האבלות כיון דלא אפשר בענין אחר וגם כיון דמילתא דלא שכיחא היא יש לסמוך בכה"ג אמ"ד לעשות ביום הקבורה ומשנה ראשונה ואילך יתענה ביום המיתה אבל מי שמת אביו ונקבר בו ביום או ביום שלאחריו יש להתענות ביום המיתה אף בשנה ראשונה כנ"ל ודו"ק:" ובדברי הש"ך יש קצת סתירה מראש דבריו לסוף דבריו כיוון שבתחילה כתב שאם יש ג' או ד' ימים עושים את היארצייט ביום הקבורה משמע שב' ימים עושים ביום המיתה, והטעם משום שלא שכיח ג' ימים ובסוף דבריו משמע שדווקא ביום אחד עושים ביום המיתה אולם בב' ימים עושים ביום הקבורה והטעם משום שהדינים מתחילים מיום הקבורה ולמעשה מדברי הפת"ש ס"ק ג' נראה שהטעם העיקרי הוא משום דיני האבלות וא"כ אף בב' ימים עושים היארצייט ביום הקבורה. וא"כ מצינו בזה ד' דיעות.1. שיטת הט"ז שלעולם מונים מיום המיתה. 2. שיטת הרמ"א שיש חילוק אם היה בקבורה או לא. 3. שיטת המשאת בנימין שבשנה ראשונה מונים מיום הקבורה, ובשנה שניה מיום המיתה. 4. שיטת הש"ך שיש חילוק האם יש בין יום המיתה לקבורה יום אחד או ב' ימים. ובמשנ"ב בסימן תקס"ח ס"ק מד הביא ב' שיטות ולא הכריע, אולם בביאור הלכה סימן קלב במאמר קדישין הכריע בהיארצייט ביום המיתה וז"ל "ויא"צ מונין מיום המיתה כמש"כ ביו"ד סימן ת"ב סי"ב בהג"ה לענין התעניות. ואין חלוק בין שהיה אצל מיתה או שהיה רק אצל הקבורה כמש"כ הלבוש שם ואפילו בשנה ראשונה."