נהג העביר לחברו נסיעה ורוצה לשלם לו יותר משקיבל מהלקוח

שלום,

נהג מונית שסגרו איתו על נסיעה מסוימת שכרוכה בטרחה גדולה, והעביר אותה לנהג חברו, הנהג הראשון קיבל מראש את התשלום והוא התחייב להעביר אותו לנהג השני, בפועל הנהג הראשון התעכב ולא העביר את הכסף לנהג השני זמן רב, עכשיו הנהג השני כועס עליו מאוד מאחר והנסיעה הייתה כרוכה בטרחה מרובה ולא הייתה שווה את המחיר המסוכם מראש ואם היה יודע את מהטרחה לא היה מסכים לנסיעה, מה גם שגם את המחיר המסוכם לא קיבל בזמן, האם מותר לנהג הראשון שרוצה לפצות את הנהג השני לשלם לו יותר כפי שהרבה נהגים אחרים לוקחים על נסיעה כזו?

שלום וברכה,

בצירוף הנסיבות ניתן להקל ולשלם את המחיר היקר בתור תשלום שווי השוק של הנסיעה.

היתר זה מבוסס על כמה קולות, ראשית החוב כאן הוא חוב דרך מקח, שהרי הנהג הראשון שכר את הנהג השני והתחייב לשלם לו (אם החוב היה רק כלפי הנוסעים והנהג הראשון היה רק שומר על הכסף ושליח להעביר אותו ודאי שאין כאן חוב כלל ולא שייך כאן ריבית) ובעיכוב התשלום הרי שיש כאן חוב דרך מקח והריבית עליו אסורה מדרבנן כמבואר בסי' קס"א ס"א, במקרה זה יש כאן עוד סיבה לתלות את הוספת המחיר
כיון שמחיר השוק הרווח הוא המחיר היקר ואמנם מהלכות שכירות פועלים אי אפשר לחייב את המחיר היקר מאחר וסכמו מראש, וגם אם הייתה כאן טעות בקציצה הרי שהולכים אחר פחות שבפועלים ויש פועלים שנשכרים במחיר הנמוך, ומ"מ לעניין ריבית כיון שיש כאן סיבה אחרת לתשלום הגבוה ויתכן שגם ללא ההמתנה היה נותן לו את זה כדי לפצותו על טרחתו הרי זה כריבית בשעת פירעון שמותרת בריבית דרך מקח כשלא
מפרש שנותן עבור ההלוואה (סי' ק"ס ס"ד ברמ"א ומוסכם אף לדעת השו"ע, ומבואר בט"ז שם סק"ג וברע"א על השו"ע שם ס"ו שאפילו חושב בליבו שנותן בשביל ההמתנה כיון שלא הוציא בפיו מותר. ואם יבליע את התוספת וכגון שייתן ארבעה שטרות של חמישים ש"ח במקום שלוש הרי שירוויח את שיטת הט"ז והפרישה שסוברים
שאפילו בדרך הלוואה מותר בכה"ג). סברא נוספת אפשר לצרף, שמה שמשלם יותר חשיב כקנס, שמבואר בסי' קע"ז סי"ד שאינו ריבית דאורייתא ולהרמ"א בריבית דרך מכר מותר אם אינו מתרבה, ויתכן דתלוי בסברת הקולא של קנס, (יעוי' ביאור הגר"א שם).