לקח הלוואה בנקאית לצורך חברו, מי צריך לעשות היתר עיסקה

שלום,

אדם לקח הלוואה בנקאית (נושאת ריבית בהיתר עסקא מול הבנק) לצורך חברו, החבר אחרי שהשתמש בכסף רצה לפרוע את ההלוואה אלא שאביו של העומד מול הבנק היה צריך לכסף וקיבל את כל הכסף מהחבר על מנת שהוא ישלם לבנו את התשלומים שהתחייב לבנק, (או אפילו ישלם לבנק ישירות במקום בנו), עם מי הוא צריך לעשות היתר עסקה?

שלום וברכה,

האב צריך לעשות מול בנו, אם חיוב האחריות הוא רק כלפי בנו. 

בשאלה זו יש כמה נידונים: א'- תשלומי ריבית שמשלם המלווה מחמת ההלוואה, ב'- לקיחת הלוואה מהבנק לצורך אחר, מי נחשב הלווה ומי המלווה. ג'- כשקיבל את הכסף מאחר מי נחשב המלווה? 

לגבי נידון א' מבואר להדיא בגמרא ב"מ דע"א: "ישראל שלוה מעות מן הנכרי בריבית וביקש להחזירם לו מצאו ישראל אחר ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו אסור" דהיינו לווה בריבית מגוי שהלווה את סכום ההלוואה לישראל אחר אסור לו לקבל את הריבית שמשלם לגוי עבור ההלוואה, ונפסק בשו"ע יו"ד סי' קס"ח קס"ט סעיף א' ואינו דומה להוצאות שהלווה הוציא לצורך ההלוואה (כמו עמלת כספומט או פריטת צ'יק, מונית מזכירה בגמ"ח וכדומה) שמקובל להתיר דהוצאות הם כחלק מהקרן שהוציא בשביל ההלוואה אבל הריבית זה נזקים עקיפים שנגרמים למלווה. לגבי נידון ב' הגם שבהרבה מקומות אין אנו מתחשיבים ברישומים פיקטייבים מבחינה הלכתית, כאן הדין שונה מאחר ובאמת הבנק לא מכיר את הלווה אלא רק את מי שבפועל ההלוואה
רשומה על שמו, והוא זה שישא באחריות מול הבנק בין מבחינה חוקית ובין מבחינה הלכתית ולכן מי שחייב באחריות ההלוואה הוא נחשב הלווה, (כמבואר בסי' קס"ח קס"ט סעיפים כ"א כ"ב) ויש כאן שני הלוואות אחד מול הבנק והשני בין הלוקח מהבנק ללווה הסופי. לגבי נידון ג' כשבפועל קיבל את כספי ההלוואה מהחבר ולא מבנו האם נחשב שהמלווה זה הבן כיון שבפועל הוא מתחייב לבן, או לחבר כיון שנתן את הכספים, והרי זה כאילו הלווה לחברו והתנה שייתן קרן וריבית לאחר שזה אסור מדין עבד כנעני (בסי' ק"ס סעיף י"ד), ובזה מבואר בסי' קס"ח קס"ט סעיף א' שישראל שלווה מגוי וקודם שפרע את חובו הגוי אמר ללווה שייתן את הכסף לישראל אחר והוא יתנה איתו שייתן לו קרן וריבית אסור כיון שאין שליחות לעכו"ם הרי זה כאילו הישראל הלווה
לישראל השני ע"מ שייתן קרן וריבית לגוי שהוא אסור מדאורייתא, וברמ"א בסעיף ג' מבואר שני אופנים להקל בזה א'- אם קיבל מהישראל בתורת פיקדון ואח"כ סיכם עם הגוי שזה יהיה הלוואה, ב'- אם תחילת ההתקשרות הייתה עם הגוי ולא עם הישראל הרי זה כשלוחו של הגוי (ואפילו שאין שליחות לגוי כיון דאין כאן כל התקשרות של הלוואה מול הישראל, והב"ח חלק על הרמ"א בזה עיי"ש) וכל זה הוא רק בגוי שאין בו שליחות, אבל בשלושה ישראלים ודאי בכל אופן מה שנתן החבר לאבא את ההלוואה לא נחשב כהלוואה ביניהם אלא כשלוחו של הבן להלוות לו, ולכן צריך הבן לעשות היתר עסקה מול אביו.