קנה דירה ורשם ע"ש חברו, האם יש צורך בהיתר עסקה למשכנתא

שלום,

אדם קנה דירה ורשם אותה על שם חברו, האם יכול להוציא משכנתא על שם שניהם והוא זה שישלם את תשלומי המשכנתא, או שצריך היתר עסקה בין שניהם?

שלום וברכה,

מותר ואין צריך היתר עסקה, אך לכתחילה כן ראוי לעשות היתר עסקה.

בשונה מרישום פיקטיבי של בעלות על דירה רישום פיקטיבי של משכנתא על אדם אחר הוא תופס מבחינה הלכתית כיון שהבנק לא מכיר את הלווה ה'אמיתי' אלא רק את מי שרשום כלווה, ולכן הוא זה שלקח אחריות מול הבנק מבחינה חוקית והלכתית על ההלוואה והוא הלווה. וא"כ כשהעביר את הכספים לחברו הרי שיש כאן הלוואה נוספת בריבית הטעונה היתר עסקה בפני עצמו.
אך כאן המקרה שונה שגם הלווה ה'אמיתי' רשום בבנק כלווה, נמצא שגם אם הוא משלם לבנק את כל ההלוואה הרי הוא משלם את זה בתור לווה למלווה ולא כפירעון לחברו שמשלם את חלקו, ומ"מ יש לדון כאן צד נוסף שהרי שניהם קבלו כסף כהלוואה מהבנק בשותפות, ומעיקר הדין יכול החבר לכוף את חברו על חלוקת השותפות ולקבל את חלקו או לחילופין לעשות בכסף שימוש ביחד, וכשלא עשה כן אלא נתן לו את כל הכסף לשימושו האישי תמורת מה שישלם לבנק את כל ההלוואה לבד הרי שיש כאן הלוואה נוספת.
אך כאן יש מקום להשתמש בהיתר של הט"ז בסי' ק"ע סק"ג, שאומר במקרה של שותף שלקח הלוואה בריבית מגוי לצורך השותפות, שאסור לשותף השני להשתתף בתשלומי הריבית כיון שהגוי לא מכיר את השותף השני רק את הראשון, נמצא שהוא זה שחייב לגוי, ומה שנתן את הכסף לשותפות הרי שיש כאן הלוואה חדשה בין השותף שלווה מהגוי לשותף השני, וצריך היתר עסקה ביניהם. ואומר הט"ז שאם המלווה הראשון היה יהודי ועשו זאת בהיתר עסקה הרי שאי"צ היתר עסקה חדש בין השותפים כיון שיש אומדנא שעשו את ההלוואה החדשה על דעת ההיתר עסקה הראשון. והסברא בזה הוא שברור לכל שאם אחד לקח על עצמו הלוואה לצורך שותפות והתחייב התחייבות מוגבלת על דעת ששותפו יתחייב לו כנגד, ודאי שאין לו כוונת רווח מהפרשי רמת
האחריות ולכן ההלוואה השנייה על דעת תנאיי הראשונה, ובאמת אם הכסף יפסיד ויוכלו השותפים להוכיח זאת למלווה על פי תנאיי ההיתר עסקה, גם השותף לא יוכל להוציא משותפו את הכסף כי כל ההתחייבות שלו כלפי שותפו הייתה על דעת החיוב שלו למלווה הראשון. וא"כ ה"ה כאן הגם שזה מקרה הפוך ששניהם לקחו הלוואה
בשותפות ואח"כ שותף אחד נתן לשני את הזכות להשתמש בכל הכסף שזה הלוואה נוספת, ודאי שההלוואה הנוספת ללא צורך בתנאים מפורשים הייתה על דעת ההיתר עסקה של הבנק, שאם הם לא יצטרכו לשלם לבנק את חובם על פי ההיתר עסקה גם השותף הלווה לא יצטרך לשלם לשותף המלווה, נמצא שההיתר עסקה שחתמו עם הבנק תקף גם ביחס להלוואה השנייה, ומ"מ ראוי לעשות היתר עסקה מפורש.