גדר ניבול פה בין איש לאשתו

שאלה

שלום

בעמדינו בימי השובבים נתעוררתי להנהגתי בעת קיום המצוה, האם זה בגדר הטוב או הרע או איסור.

סליחה מראש על הפירוט אבל תורה הוא וללמוד אני צריך..

אני והיא רגילים לדבר סוג דיבורים שבזמנים אחרים היו מוגדרים כניבול פה, לדוגמא:

- כמה טוב להיות עמך בסמיכות כזו בלי..
- אני חושב שאין כיופייך (בגלוי ובסתר)
- אני אוהב ... שלך וכן היא להיפך
- מדמיינים בדיבור שנלך לבריכה וכ'ו
- בואו ונתאווה ביחד.
אני לא רוצה לפרט יותר מידי אבל אותו סוגי דיבור או אפילו קצת פחות

מצד אחד אמרתם לי שזה אסור

ומצד שני אני לא מבין האיך זה עובד...

הלא פשוט שבאהבה רגילה א"א לקיים המצוה, וצריך מעשים ביותר מהאהבה הרגילה, בקירוב בשר וחו"נ.. ומותר גם לעשות הכל ולהסתכל בכל ואין שום הגבלה הלכתי חוץ מהסתכלות ונישוק באו"מ.. מכל זה מוכח שלא מספיק סתם אהבה ולמה בדיבורים רק מה שהיינו מדברים כל היום, מהאהבה בינינו וכמה טוב לחיות ביחד.. הלא הדיבורים אלו לא מסייעים כלל להעונה... האם הענין שרק במעשה ובהסתכלות לעורר אחד לשני ולא בדיבורים?

אני רוצה להבהיר שאני מחפש מה שהקב"ה רוצה ואני מוכן לכל עם הקושיים אבל חסר לי בהבהירות.

כמו"כ בבקשה לפרט המומלץ והמותר והאסור, שלפעמים יש צורך יותר וצריכים לחלק בין האינו מומלץ להאסור (לדוגמא בעייפות או חולשה, ייקח הרבה זמן יתר בלי דיבור וכ'ו)

אני רואה שגם הוא מדברת כזה וכמובן שרוצה שגם אני ידבר עמה ככה ולא יהיה חד סטרי והאם להפסיק מזה כליל?

אשמח מאוד מאוד לבהירות מלאה ולא סתם תשובה יבישה

יישכ מרובה