המתנה שש שעות לאכילת חלב לאחר אכילת בשר

ממתי סופרים 6 שעות שאחר הבשרי, מסוף הסעודה, או מסוף זמן אכילת הבשרי.

מסוף זמן האכילה הבשרית, ולא מסוף זמן הארוחה אח"כ.

גמרא חולין דף קה עמוד א "אמר מר עוקבא: אנא, להא מלתא, חלא בר חמרא לגבי אבא, דאילו אבא - כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא, ואילו אנא - בהא סעודתא הוא דלא אכילנא, לסעודתא אחריתא - אכילנא."

וכתבו הרמב"ם והרא"ש דזמן מסעודה לסעודה הוא שש שעות, וכתבו הפוסקים דשיעורו לפי זמן אכילת ת"ח בשעה שישית, ואח"כ אכלו בסוף היום, והיה מקום לומר ששיעור המתנה של שש שעות הוא מזמן סוף הסעודה, כלשון הגמרא מסעודה לסעודה.

אולם כיוון שטעם הרמב"ם מפני הבשר שבין השיניים, שחשיב אוכל עד שש שעות כדמצינו בקרא עודנו הבשר בין שיניהם. וטעם רש"י, מפני הטעם הנמשך בפיו, ואנו נוהגים בזה עד שש שעות, א"כ וודאי שאין טעם למשוך את הטעם בפיו יותר או להחשיב את הבשר שבין השיניים לאוכל, מפני שמשך במיני פרפראות לאחר הסעודה.