דבש דבורים מותר מהתורה?

שלום לרב, יש לי שאלה: דבש דבורים לא מצויין בתורה ככשר לאכילה למשל את הדבש תאכלו אך את הדבורה לא תאכלו שקץ היא לכם לא נכתב ולא נאמר כך בתורה ממתי עם ישראל מתפלפל במאכלות אסורות כדי להתיר? ומהיכן המנהג וממתי בציר הזמן בקהילות היהדות לאכול תפוח בדבש דבורים בראש השנה? ולגבי הדבש בכורות ז לא ממצא מעצמה - לא יתכן במציאות (ראה ערך אנזימים ההופכים צוף לדבש ) אבל נגיד?! הדונג כן ממצא מעצמה והדונג בתהליך הרדיה בתעשייה נכנס לתוך מיכל איסוף הדבש אז איך ניתן לכשרות? ומיי רגליים של חמור - הותרו כתרופה בלבד! והדבש - כתרופה הותר? או כמאכל הלאומי של יהדות ישראל בראש השנה? ויש מאן דאמר כי פסולת החי הטמא - מותר עצמות, גידים וקרניים?! לכן הדונג נחשב לפסולת ומותר האומנם?! כמו להגיד חמין שבושל עם תוספת עצם של חזיר יהיה מותר באכילה?! טרם השכלתי להבין הן על הדבש והן על פסולת מהחי הטמא (אני לטעמי חושב שבתקופת תעשיית המזון הנוכחית יהודי כשר הוא רק יהודי טבעוני - אשמח לאתגר אתכם בהוכחת ההתר)

שלום רב 

דבש דבורים מותר מהתורה - כמו שפירשו בגמרא [בכורות ז:].

או מטעם שאינו מתמצה מגוף הדבורה אלא נאסף בגופה ונפלט. [האנזימים המעורבים בדבש אינם נחשבים כעיקר המאכל].

או מדרשת הפסוק 'אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף' - שרץ עוף טמא אי אתה אוכל, אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ, ואיזה זה , זה דבש דבורים.

כך מבואר גם בתורה, 'ויניקהו דבש מסלע', כלומר מדבורים שקיננו בסלע [תוספתא שבת פ"ט].

וכך מבואר בנביא שופטים ד ח-ט, כדבר פשוט, שדבש דבורים מותר באכילה.

אכלתי יערי עם דבשי - שיר השירים ה א, כפירוש הרד"ק שם. 

דרשות התורה, אינם 'התפלפלות', אלא כך ניתנה התורה בסיני, עם י"ג מידות, שניתנו כדי לבאר אותה.

רוב ההלכות שבתורה לא נאמרו בנוסח שאתה מציע, 'את הדבורה לא תאכלו', התורה הא ספר כללים ולא ספר לפרטי פרטים. 

מנהג אכילת דבש בראש השנה, הוא לא סיבת ההיתר לאכול דבש, אלא רק תוצאה צדדית ושולית של ההיתר.

גם בתקופה הנוכחית, כמו בכל 3000 השנים האחרונות, התורה נשארת בעינה, והיהודי מצווה לקיים אותה כראוי, כפי שהתקבלה מסיני, ולא לשנות אותה כפי דעתו והגיונו.