יציאה בשאלה

שלום הרב. אני כותב בכאב גדול. אני נשוי לאשתי 4 שנים ויש לנו 2 ילדים תאומים בני שנתיים וחצי. שמרנו שבת יחד עד השנה האחרונה. בשנה האחרונה אשתי החליטה לעזוב את הדת, ממש כפשוטו. עזבה את השבת, לא מאמינה ברבנים ובמצוות, ולעיתים דנה לכף זכות את ישו. אני ממש אבל ממש כאוב ואיני יודע מה לעשות. אציין שאין סיכוי שהיא תדבר עם רב או תרצה ללכת לייעוץ כזה או אחר. הצעתי והיא סירבה בתוקף. בחודשים האחרונים שהיא לא רצתה לטבול במקווה טהרה, לא נשברתי והייתי איתן והיינו רגל מהרבנות. לאחר מכן נשברתי וניסיתי ואמרתי אולי זה יביא עימו הבנה והיא תחזור לדרך. אבל זה רק התדרדר לצערי. יתרה מזאת, היא התחילה להתלבש לא בצניעות ועוד מעלה תמונות לרשתות החברתיות. ושאני אומר לה שזה לא מכבד והיא אישה נשואה ויש לה ילדים. היא כמובן אומרת שהיא תעשה מה שהיא רוצה ושלא אכפה עליה. מצד אחד אנחנו מדי פעם מסתדרים ואוהבים, מצד שני אנחנו כאובים כי כל אחד בצד שלו ובדעות הנחרצות שלו. ואני כבר אובד עצות. ניסיתי לדבר עם רבנים וזה לא עזר... אולי הדרך היא פשוט לסיים את הקשר עקב הפער העצום שנוצר בינינו? אני ממש מודה לרב.

שלום רב וחנוכה שמח

עצוב מאד לקרא מה שעובר עליך. 

כמובן שזו לא שאלה שאפשר לענות עליה בשלמות בלי לשמוע הכל בצורה מקיפה, אבל אנסה להציב כמה כללים עקרוניים.

א. יש לא מעט זוגות שחיים יחד למרות שיש פער רוחני עמוק ביניהם.

ב. האפשרות שדבר כזה יחזיק מעמד, הוא כאשר הקשר הזוגי יציב ובריא מספיק, ואז ניתן להתמודד עם הפער הרוחני. 

ג. תנאי ברור לאפשרות הזו: מחוייבות בן הזוג הלא-דתי, לשמירת האפשרות של בן הזוג לחיות בבית כאדם דתי. שזה כולל מחויבות לשמירה על כשרות, טהרה, ומניעת כפיה של חילול שבת.

ד. אם אין נכונות לדברים הללו, אי אפשר להמשיך לחיות יחד. 

ה. הנכונות להשקיע בהתאמת לדתיות של בן הזוג לא מחייבת הסכמה לעצם החיים הדתיים. אלא הבנה שהזוגיות דורשת השקעה, ותחושה של 'שווה לי להשקיע בתחום הדתי כדי לקבל את הזוגיות שאני רוצה בה'. 

מקוה שפתחתי מעט את ההבנה.