מוציא את הציבור בברכות השחר

שלום רב אדם שישן חצי מהלילה בשבועות ובא לבית הכנסת לפני הנץ, לאחר לעלות השחר, במידה והציבור מבקש ממנו להוציא אותם בברכה. ברור שזו זכות גדולה ויעזור לציבור. מאידך, האדם מרגיש מעט בושה שמרבית הציבור למד כל הלילה ולא ישן, והאדם כן ישן. כיצד עליו להכריע בין הרגשת הבושה לזכות להוציא את הציבור? והאם לא צריך לחשוש שימשוך בכך עין רעה גם בזה שיהפוך למרכז העניינים של הציבור למשך מספר דק'.

שלום רב 

כמו שכתבת מדובר בבושה קטנה, כנגד זכות גדולה, שבזה מועיל לכלל הציבור בספק חיוב בברכות השחר. 

תחשוב לעצמך אם היית יכול להרוויח סכום נכבד של כסף תמורת כמה דקות של חוסר נעימות, מה היית עושה? נראה לי שהתשובה ברורה, רווח גדול שווה מאמץ. 

אבל זו התשובה רק לפי ההנחה שמדובר בבושה, האמת שאף אחד מהציבור לא רואה בזה דבר מבייש. תחשוב אתה לעצמך איך ראית את המברך בשנים אחרות שבהם אתה היית בבית המדרש, היה לך צד של בושה בזה? כל אדם בוגר מבין שיש כאלו שהיה להם צורך לישון, או חשבונות אחרים מדוע לא נשארו ערים בלילה. הרבה פעמים הבושה היא דמיון, ותו לא. 

הגמרא אומרת שאדם שאדם שהרוויח כסף רב וחושש מעין הרע, יעשה מצוה בממונו.  ומכאן מבואר ש זכות המצווה תועיל לו שלא תחול עליו עין רעה.

ולכן מי שעושה מצוה, לא צריך לחוש לעין הרע. 

עירובין סד.  המחזיק בנכסי הגר מה יעשה ויתקימו בידו - יקח בהן ספר תורה.

רש"י:  יקח בהן ספר תורה - במקצתם, ובשכר אלו יתקיימו האחרים בידו.

ספר מסילת ישרים פרק ה
ויחשוב בדעתו כי לולי היה לו להרויח ממון הרבה, ההיה מניח מה שהיה צריך לזה מפני חבריו שלא ילעגו! כל - שכן שלא ירצה לאבד נשמתו מפני לעג.