החלטות בטחוניות

מלפני חודש פרץ וויכוח בין זוגתי וביני והיא נפגעה ממני מאוד, אני רוצה לדעת אם טעיתי ואם כן אין אוכל לכפר. הנושא הוא בעניין המלחמה והחטופים. היה דיון בינינו בעניין באופן כללי ואני הבעתי דיעה שההפגנות מחלישות את הממשלה וזה פוגע בכושר הפעולה של הצבא ובכלל. ועוד הוספתי שלדעתי והבנתי כל חטוף הוא עולם ומלואו. ושהלוואי ויחזור בשלום למרות שאני קצר אמונה שזה יקרה בדרך שזה מתנהל. והבעתי את מורת רוחי על כך שנהרגים חיילים בעבור ניסיון איתור ושיחרור חטופים. הוספתי ואמרתי שמבחינתי חיי חייל שהוא בן לאמא ואו איש מילואים שהוא אב לילדים לא פחות חשובים ויקרים מאלה של חטוף. ושצריכים למצוא דרכים אחרות בעבור פדיון שבויים שכמובן פדיון שבויים הוא ערך עליון. אך לדעתי פדיון שבויים אינו בא על חשבון חיי חיילים או בכלל. זוגתי היקרה והאהובה התרעמה וקיבלה את הדברים בצורה קשה ובהבנה קלוקלת. והבינה מכך שאני לא בעד שחטופים ישוחררו והשיחה התגלגלה ואז הועלתה מפי זוגתי האמירה בשאלה ואם אני הייתי שם מה היית עושה? עניתי שהייתי נוהג וחושב באותה בצורה. מבחינתי אני יכול ומסוגל להגן בגופי אך לא באמצעות חיי חיילים והוספתי שגם אם היה שם ילד מילדי הייתי חושב ונוהג כך. היא היא הוסיפה בכעס ואמרה שהחיילים מתגייסים למטרה זאת וחותמים גם כדי למות בעד מטרות אלו. אני התנגדתי ואמרתי שמאז ומעולם חיילי ישראל נועדו להגן על הגבולות ולהלחם באוייב. פדיון שבויים היה מעולם אך ורק בדרכי משא ומתן . ולא באמצעות אובדן חיי אדם אשמח לדעת מה סובר הרב ואם טעיתי אשמח לכפר על טעותי תודה

שלום רב 

אני לא נכנס לגופם של דברים. 

ברור שהדם של החיילים אינו פחות אדום מדמם של החטופים, אך מצד שני לעיתים נדרשת מלחמה, גם במחיר סיכון חיילים ואזרחים, כדי להוות הרתעה ממעשים כאלו שלא יישנו. 

האמת היא, ששיקולים אלו צריכים להיות נידונים בבית דין המוסמך לדון דיני נפשות, שישקול את הצדדים לסיכון לכאן ולכאן. 

לצערנו הרב, הדברים רחוקים מהתנהלות עפ"י הלכה. ולעיתים מתברר לאחר זמן שבקום שיהיו השיקולים של פיקוח נפש, נשקלים בהחלטות יוקרה וכבוד אישי של פוליטיקאים או אנשי צבא.