ספרי חכמה של גויים

קראתי באתר שיש בעיה לקרוא ספרי למידה על נפש האדם מסופר גוי. אז מדוע אומרים "חכמה בגויים תאמין"? איפה הגבול?

שלום רב

אכן יש הבדל בין שאר חכמות לחכמת הנפש.

על החכמה בכללותה נאמר חכמה בגויים תאמין. ובכל הדורות קבעו חכמי ישראל את בירורי המציאות על פי דברי החכמים שבאותו הדור. כך לדוגמא בעניני רפואה, הנוגעים להלכות שונות, [כגון: חילול שבת לצורך רפואת חולה, המותרת במקום סכנה, שומעים לחמי הרפואה מה נחשב סכנה. וכך לענין צום יום כיפור לחולה], וכן בחכמת ההנדסה, השייכת לסוגיות רבות בגמרא [כגון: מדידת שעור מקוה, גודל סוכה הבנויה בעיגול או באלכסון] ועוד ענינים רבים בתורה נקבעו לפי חכמי אומות העולם בכל דור.

אך לענין הנפש, בניית הנפש על פי התורה שונה לחלוטין מבנייתה על פי חכמת הגויים.

הגויים מסתכלים על האדם, כגוף ונפש ארצית, כמו שיש גם לבהמות ולחיות. האדם לשיטתם הוא בעל חי משוכלל מעט, ותו לא.

בהתאם להבנה זו, הנדרש מהנפש של האדם הוא רק להנות כראוי, להיות משוחרר וחסר עכבות, ונשתדל ללמד אותו כיצד להתעלם מהמחסומים שיש לו להגיע למטרה זו.

אדם בעל נפש בריאה לפי דעה זו, הוא אדם שאין לו עיכובים מלעשות ככל חפצו, ממש כפי שנגדיר כל בעל חיים בעל נפש בריאה.

לשיטת הפסיכולוגיה שאינה יהודית, אדם צריך לעשות כפי שנטיותיו מובילות אותו, גם אם הם אסורות על פי התורה, לדוגמא בענין בחירת בן זוג, ועוד.

חכמים אלו צודקים לשיטתם, שהרי לא נתבע מבהמה או חיה, לנהוג אחרת מכפי שהטבע מוביל אותה. לא נצפה מאריה לאכול עשב, ולא מחתול לפרוש כנפיים.

לפי תפקידם של אומות העולם אין בכך בעיה, כל עוד שאדם לא עובר על שבעה מצוות בני נח, אין בעיה שינהג בכל דרך שירצה.

אך לא כך הוא תפקיד היהודים בעולם. ליהודי יש מלבד הגוף והנפש גם נשמה רוחנית עליונה, יש לו תפקיד אחראי מאוד בעולם תפקיד של גילוי מלכות ה' בעולם, והנהגה על פי רשימת הוראות ואיסורים מפורדת ומדויקת. ובהתאם לכך, יש לו מגבלות רבות בכל תחום שהוא, אכילה, שתיה, נישואין, זמני היום, שבת, חגים שונים, תעניות, הגבלות במעשים, ראיה, שמיעה, ועוד.

ליהודי אסור ללכת אחרי תאוות ליבו, גם אם הטבע הגופני והנפשי שלו מוליכים אותו לשם. וגם אם בעקבות כך הוא יהיה 'לא משוחרר' ו'לא ספונטני'.

יהודי שישקע בתאוריות מעין אלו, גם אם לא ישתכנע שמותר לו לעבור איסורים, הוא עלול להשתכנע שהוא 'חייב' לעבור איסורים.

כלומר הוא עלול לטעות ולהשתכנע שאם לא יעבור על האיסור, הוא עלול להפגע בנפשו, ויש לו היתר של 'פיקוח נפש'...

לדאבונינו לא מדובר בבדיחה, אלא במציאות כואבת שאומצה כבר על ידי יהודים תמימים לא מעטים, שעל אף שעקרונית הם שומרי מצוות, אך מכיון שטמטמו את מוחם בתאוריות כפרניות שונות, שמאמינות בין היתר בצורך להעניק לנפש 'שחרור' מכל עול והגבלה. נעשה ברור להם שכיום אי אפשר לעמוד באיסורים שונים הכתובים בתורה. עד שניתן לראות מאמרים של אנשים [שחלקם קוראים לעצמם 'רבנים'] שמתירים איסורים ברורים, לאור כך ש'הדורות השתנו', ו'דרכיה דרכי נועם', כך ש'אי אפשר' לאסור כיום.

את תוצאות הגישה הזו, ניתן לראות כיום, במקום אליו הגיעה התנועה הרפורמית. תחילתה של התנועה היתה בשינויים מינוריים בהנהגה, ו'התאמה' של מצוות התורה, לתקופה ולרוח הזמן. ועם הזמן השינויים התרחבו, ונעקרו מצוות שלא 'התאימו לרוח הזמן'. עד שכיום ניתן למצוא 'רבאי'ס', שאינם מאמינים בה' ובתורה, מנהלים טקסי נישואין בין יהודים לנוצרים, ובועטים במזיד בכל מצוות התורה.

יהודי ירא שמים יודע שהעולם נברא בהתאמה למצוות התורה, כך שאם הבנת המציאות שלו לא מסתדרת עם מצוות התורה, כנראה שההבנה שלו לא נכונה, אך התורה היתה ותשאר כמו שהיא.

ידוע המשל שנתנו על כך גדולי הדורות, שאת השעון המרכזי בכל עיר, קובעים במגדל גבוה, שם אין גישה לכל אדם, כך שהתושבים צריכים להתאים את שעוניהם לשעון העיר. אך אם היו מניחים את השעון במקום נגיש לכל יד, היה כל עובר ושב משנה את השעון המרכזי לפי השעון האישי שלו.

כך יהודי ירא שמים יודע, שהתורה היא כשעון על מגדל, שלא ניתן לכל אחד לשנות אותו, אלא עלינו לכוון את עצמנו לפי ה'שעון' שקבע הבורא.

איכה רבה פ"ב

אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמין, הה"ד והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו (עובדיה א ח). יש תורה בגוים אל תאמין, דכתיב מלכה ושריה בגוים אין תורה.