יחס התורה לדם הוסת

איך צריך להתייחס לדם הווסת? האם זה עונש על חטא של חווה? איך אמורים להרגיש עם זה?

שלום רב ובשורות טובות

אכן דם הוסת הוא מהקללות שהתקללה חוה בעקבות חטא עץ הדעת. 

את השאלה לענין היחס לדבר לא הסברת. אך אני מבין שיש נשים שרואות בכך אשמה או בושה וכדומה.

למעשה, למרות שמדובר בעונש, היחס לענין צריך להיות במבט כללי ולא במבט אישי. ואנסה להסביר את כוונתי.

על ידי החטא, העולם כולו נעשה לא מתוקן, וחלק מהתיקון הוא שדברים באים במאמץ ולא בקלות.

כיון שהחטא היה 'והייתם כאלוקים', כלומר הרצון להיות אדונים לעצמנו. התיקון הוא על ידי שכל מהלך החיים תלוי האדם בה', ובכך יחזור את האדם לקרבה לה'. 

לדוגמא, האדם התקלל, 'בזעת אפך תאכל לחם'. במקום שהאדם יקבל את פרנסתו ממלאכי השרת, הוא נאלץ לעשות זאת  בעצמו ולהתאמץ בכך הרבה. ולהרגיש תלוי בה' בכל ענין הפרנסה. זו לא אשמה או בושה, זו המציאות של העולם אחרי שהוא נפגם.

באותה הגדרה נמצאים צער הוסת, צער ההריון והלידה ועוד. האשה נתקלת בכל מהלך חייה בקושי, וזה אמור להביא אותה להרגיש תלויה בה' בכל שלב בחייה. 

עירובין ק:  - אל האשה אמר הרבה ארבה אלו שני טפי דמים אחת דם נדה ואחת דם בתולים.