בירך על אוכל ונזכר שתענית

מה הדין בתענית ציבור, כשאדם בירך ברכה ראשונה על אוכל, ונזכר שהיום צום?

אף שהמשנ"ב כתב לטעום, המנהג שלא לטעום בתענית אף כשברך.

שערי תשובה סימן תקסח ס"ק א' "עבה"ט וכ' בר"י בשם נחפה בכסף דמי שהיה שרוי בתענית ולקח איזה מאכל ובירך עליו ונזכר מהתענית יאכל פחות מכזית מפני הברכה והתענית עולה לו, ובאדמת קודש גמגם בזה ואין דבריו נראה וכן מהר"ש גרמיזאן כתב שיש לעשות כן ע"ש (וצ"ע בד' צומות שנראה דאסורים יש לו לו' מיד שנזכר בשכ"מ)" ומה שהקשה שהוא דבר איסור, ובסימן קצו סעיף א מבואר שאין זה מברך אלא מנאץ, אפשר ליישב שלא תיקנו חובת הצום בזמן שברך, כיוון דאיכא איסור דאורייתא של לא תשא, ולכך לא חשיב דבר איסור. ועוד שלא מצינו שאוכל דבר היתר בזמן איסור, חשיב מנאץ. ולא דמי לאכילת איסור. ולמעשה הורה לי מורינו הרב שהמנהג כהאדמת קודש שלא לאכול.