תפילה בנסיעה כשיכול לעצור את הרכב

הנוסע בדרך ברכב פרטי, והוצרך להתפלל שמונה עשרה ברכב, אך יש באפשרותו לבקש מהנהג שיעצור את הרכב, האם צריך לעשות כן

אם הוא ממהר להגיע למחוז חפצו, יכול להתפלל תוך כדי הנסיעה ובישיבה, ואינו צריך להתעכב בדרך בשביל זה, אולם בברכת 'מגן אבות' אם יכול ואין סכנה בדבר, ראוי שיעצור את הרכב ויתפלל בעודו ברכב בישיבה, אבל אינו צריך לצאת מהרכב, (כ"ז הוא לנוסע אבל הנהג כמובן שיעצור ואין שום היתר להתפלל תוך כדי נהיגה ואפילו אם יעבור הזמן).

עי' דברי רבי בגמ' ש"אם היה רוכב על החמור בין כך ובין כך ישב במקומו ויתפלל". ונחלקו הראשונים אם כוונת רבי רק שאינו צריך לרדת מהחמור, אבל עדיין אם יכול צריך להעמיד את החמור במקומו ולהתפלל שם. או שכוונת רבי שאף יכול להמשיך לרכב על החמור. דעת רש"י (ברכות ל' ע"א ד"ה שאין), ותוספות (שם ד"ה הלכה), והרא"ש (ברכות פ"ד סימן יט') שאף אינו צריך להעמיד את החמור במקומו, מאחר וקשה בעיניו עיכוב הדרך ואם יעמוד תתבלבל דעתו. אולם דעת רבינו יונה (כ' ע"ב בדפי הרי"ף) שלא התיר רבי אלא שלא צריך לירד מהחמור מפני שבעלייה והירידה מהחמור תתבלבל דעתו, אבל אינו יכול להמשיך ולרכב על החמור אלא צריך לעכב את השיירה ולהמתין עד שיסיים תפילתו, מפני שרכיבה על החמור הרי היא כהליכה, וצריך להתפלל דוקא בעמידה, ורק בדיעבד שהשיירה הולכת ואינו יכול לעכבה, יכול להמשיך לרכב על החמור, מאחר וסוף סוף אינו אינו דומה הליכה ברגליו שיש לו עמל הליכתו וקשה יותר הכוונה, להליכה על גבי החמור שהוא בנחת. ונפק"מ במחלוקת זו לגבי ברכת 'מגן אבות' שהכוונה שם לעיכובא, שלדעת ר' יונה אינו יכול להמשיך לרכב על החמור אפילו כשהשיירה הולכת. אמנם לדעת רש"י תוספות והרא"ש שטעם ההיתר של רבי להמשיך לרכב על החמור הוא מחמת עיכוב הדרך כתב הבית יוסף (שם) שאף בברכת אבות אינו צריך להמתין שהרי על ידי עיכוב הדרך יפסיד את כוונתו. ולהלכה נפסק (שלחן ערוך סימן צד ס"ד) כדעת רש"י תוספות והרא"ש שאם קשה בעיניו עיכוב הדרך מותר לו גם להתפלל אף כשהוא ממשיך לרכב על החמור. ומשום כן גם כאן שהוא נוסע ברכב וקשה עליו עיכוב הדרך, יכול להמשיך ולהתפלל בעודו נוסע ואינו צריך לעצור הנסיעה אפילו שיש באפשרותו לעצור, כיון שעל ידי עצירתו תבלבל כוונתו מחמת עיכוב בדרך. אמנם לגבי ברכת 'אבות' כתב השלחן ערוך (שם) שיש להחמיר שלא לומר בהליכתו בברכת אבות, אלא יעמוד שם בקרון וכן ברוכב על החמור צריך לעצור את החמור (אם לא במקום סכנה שמותר לו להמשיך), וטעם הדין משום שיש הסוברים שלענין ברכת אבות שהכוונה מעכבת אף רש"י וסייעתו מודים שאין לו להמשיך ברכיכה כדי שלא יפסיד הכוונה. ואולם כתב המגן אברהם (ס"ק ז') שאף לדעת המחמירים, מכל מקום אינו צריך לרדת מהחמור ודי לו שאינו ממשיך בהליכתו, ומשום שעיקר השיטה שאסור להמשיך ולרכב על החמור בברכת 'מגן אבות' אף מעיקר הדין, הוא רבינו יונה, ודעת רבינו יונה שם שאינו צריך לירד מהחמור שהירידה והעלייה מהחמור היא עצמה מעכבת את הכוונה, וכן העתיק להלכה המ"ב (שם ס"ק יז').