ספק צריך לנקביו

שלום רב יהודי שקם בבוקר ומתחיל שחרית, ומסיים הודו עם הציבור, ומסתפק שמא צריך לנקביו, דהיינו מרגיש צורך קל אך אינו יודע אם כבר ממשי. יש לו אפשרות ללכת ללהתפנות, ולבדוק, אך סביר שיפספס את התפילה במניין ולא יהיה לו זמן לחכות למניין אחר. בסיטואציה זו לאחר מעשה, היהודי לא הלך להתפנות, המשיך לשמו״ע עם הציבור ולאחר כ-30 דק כשסיים את התפילה עם הציבור ף, הרגיש היהודי כבר צורך יותר ממשי ובאמת הלך להתפנות. מה יעשה יהודי במצב כזה מלכתחילה? כיצד אפשר להחליו מה לעשות כשהצורך הוא לא ממשי בוודאות אך מתקדם עם הזמן?

שלום רב 

הכלל הוא שרק צורך ברור הוא סיבה לחייב להתפנות, הרגשות לא ברורות הם 'עצבים' בלבד, ואין שום ענין ללכת להתפנות. 

שו"ע או"ח סי' צב