נפילת אפיים - השענת היד על שולחן

מי שיושב בזמן אמירת תחנון, האם יש עניין / מקור גם שישעין ידו על שולחן וכדו' מלבד כיסוי הפנים בידו?

שלום רב 

לא מצאתי מקור מפורש לזה. 

אך לכאורה הענין בזה הוא, כיון שנפילת אפיים שורשה היא ב'נפילה' ממש, כלומר כעין שכיבה על הארץ. אלא שאנחנו לא עושים את הנפילה כפשוטה מחמת הטעם המבואר בגמרא (מגילה כב:), שאסור לאדם חשוב ליפול על פניו אם לא בטוח שיענה מהשמים בודאי. 

וגם כשאנו משנים ועושים בנפילה על הזרוע, עדיין צריך להיות בדרך 'נפילה' ולא בכיסוי פנים בלבד. 

שו"ע אורח חיים סי' קלא ס"ח
אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו כשמתפלל על הצבור, אא"כ הוא בטוח שיענה כיהושע בן נון.

משנה ברורה סימן קלא ס"ק ג
הנה נפילת אפים שנהגו בה בימים הראשונים היה בדרך קידה דהיינו ליפול על פניו ארצה ושלא בפישוט ידים ורגלים ועכשיו לא נהגו ליפול על פניהם ממש אלא בהטיית הראש וכיסוי הפנים בלבד.