האם ברכה על אורז פוטרת מיני מאפה

בירכתי מזונות על אורז, האם ברכת האורז פוטר מיני מאפה שברכתם גם מזונות (כשהיו לפניי בזמן הברכה ודעתי היה מהתחלה לאוכלם)?

לאשכנזים: אם כוונת בפירוש לפטור את הפת הבאה בכיסנין, אין לברך שוב על המיני מזונות, אבל אם לא כוונת בפירוש לפטור את המיני מזונות, לא נפטר בברכת האורז. וצריך לברך שוב על מיני מזונות, אא"כ האורז יותר חביב עליך, ואז בדיעבד אינו חוזר ומברך אף כשלא כוונת בפירוש. ולספרדים ברכת האורז פוטר את מיני המאפה.

כתב הרמ"א אורח חיים סימן ריא סעיף ה' בשם הרשב"א וז"ל "וכל זה דצריך להקדים, היינו דוקא לכתחלה, אבל אם עבר ובירך על השני, אם הברכות שוות יוצא ואין צריך לחזור ולברך על זה שהיה לו להקדים, ובלבד שיהא דעתו ג"כ עליו בברכתו. והיינו דס"ל לרשב"א שבכל דיני הקדימות, אם הקדים את השאינו חשוב לפני החשוב, אינו בדין שיפטרנו בדרך אקראי אלא בדעת מפורשת. וכיין שצריך להקדים את המיני דגן לפני האורז, כיוון שהם משבעת המינים, כשבירך על האורז אינו פוטר את המיני דגן , אלא בכוונה מפורשת. ומש"כ כשהאורז חביב יותר, מבואר במשנה ברורה סימן ריא ס"ק לג וז"ל "ואם היה מונח לפניו אתרוג וזית אף דאתרוג היה חביב עליו יותר קיי"ל לעיל בס"א דמברך על הזית שהוא ממין שבעה ונפטר ממילא אף בסתמא האתרוג ואם הוא בירך על האתרוג בסתמא לא נפטר הזית [ב"י בשם רשב"א] ומ"מ לפי מה שהבאנו שם בבה"ל הרבה ראשונים דס"ל ג"כ כדעת הרמב"ם המובא שם בס"ב דחביב עדיף אף לגבי מין שבעה נהי דלכתחלה בודאי טוב לנהוג כדעה הראשונה שהיא סתמית ולברך על הזית מ"מ בדיעבד שבירך על החביב כדעת הרמב"ם וסייעתו לכאורה בודאי לא יחזור ויברך על הזית דלשיטתם היא ברכה לבטלה וכבר כתב שם הט"ז דמאן דעביד כרמב"ם ג"כ שפיר עביד. ויותר נ"ל דאפילו אם הוא מברך על הזית טוב שיכוין בהדיא לפטור גם האתרוג אחרי דהאתרוג חביב לו יותר ולדעת הרמב"ם וסייעתו אינו יוצא בזה ממילא על האתרוג וכן כל כה"ג היכא שיש דעות בפוסקים על איזה דבר יברך בתחלה יהיה זהיר בשעת ברכה לכוין לפטור שניהם דבלא"ה יש חשש דאוכל המין השני בלא ברכה:" והספרדים לא חששו לשיטת הרשב"א אף שהב"י הביאו כיוון שלא העתיקו בשו"ע וכמו שכתב הכף החיים סימן ריא סעיף ה'