ברכת לחמניות מתוקות (הנקראים לחמניות מזונות)

לחמניות מזונות שניכר מתיקותם מאוד, ונילוש במי פירות בלבד, מה ברכתו?

מברך המוציא לחם מן הארץ, ואף אם אכל מעט ממנו כדין לחם גמור.

כתב הרבי עקיבא איגר אורח חיים סימן רח סעיף יז שברכת המזון פוטר בדיעבד פת הבאה בכיסנין וז"ל "אבל פת הבא בכסנים דהוי לחם גמור אלא דבלא קבע לא חייבו חז"ל לברך בהמ"ז. דמה"ת בפת גמור ג"כ אין חיוב בבהמ"ז אא"כ אכל כדי שביעה ע' אבן העוזר סי' קס"ח בזה ברהמ"ז פוטרו כיון דבאמת הוא לחם וכ"כ בגנת וורדים חא"ח סנ"ג:" והיינו שביאורו שפת הבאה בכיסנין הוי לחם גמור, אלא שכיוון שמן התורה אינו חייב אלא בשיעור שביעה, לא חייבו בכזית ובכביצה בפת הבאה בכיסנן, כיוון שאין דרך לקבוע על זה סעודה. ובימינו שדרך העולם לקבוע על לחמניות מזונות סעודה גמורה, והוי בעיני אנשים כלחם ממש, אין שום היתר לברך עליו מזונות אף כשאוכל שיעור מועט. וביותר, שכתב הדרכי משה סימן קסח סעיף ז' לגבי חלות מתוקות וז"ל "אבל אין המנהג כדבריו שהרי בשבתות וימים טובים ונשואין מברכין המוציא על מיני לחם המתובלין הרבה וניכר בהם במראה ובטעם על כן נראה דס"ל דלא יצא מכלל לחם במה שעירב בו תבלין או שאר משקין מעט אלא אם כן עיקר העיסה נילוש באותן דברים ואפשר שגם דעת הרמב"ם כן דלא כפי' שפירש בית יוסף:"