ברכה על בלינצעס

מה הברכה על בלינצ'עס, ומה הדין כשקובע עליהם סעודה?

בלינצ'עס ברכתו בורא מיני מזונות, ועל המחיה. ואם קובע סעודתו עליו, יר"ש יאכלו בתוך הסעודה.

כתב השולחן ערוך אורח חיים סימן קס"ח סעיף ח' וז"ל "לחמניות, אותן שבלילתן עבה שקורין אובליא"ש, לחם גמור הוא ומברך עליו המוציא ובהמ"ז; ואותן שבלילתן רכה ודקים מאוד שקורין ניבלא"ש, מברך עליהם בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש; ואם קבע סעודתו עליהם, מברך המוציא וברכת המזון;"

וכתב המשנ"ב שם ס"ק ל"ח וז"ל "וכתבו הפוסקים דאותן שקורין בפראג וואלאפלאטקע"ס שנעשין ג"כ בלילתן רכה אך מפני שמתפשטין באפייתן נעשים דקין וקלושים הרבה יותר מאותן נאלסילקע"ס שנזכר לעיל אין לברך עליהם המוציא אפילו בדקבע דאין ע"ז תורת לחם כלל ודמיא לטריתא בסט"ו:"

והיינו שאף שבלילתן רכה, (שהעיסה לפני הבישול נוזלית) אם היא דקה מאוד, ברכתה בורא מיני מזונות אף אם קובע עליו סעודה. ואם היא קצת דקה, ברכתה בורא מיני מזונות אם אינו קובע עליו סעודה.

וביאר השער הציון ס"ק לו את דין הוואלפלאטקע"ס וז"ל "ובעמק ברכה מבואר אופן עשייתן, וזה לשונו, שלוקחים סולת ובלילתה גם כן רכה מאד, ונוטל בכף מאותה כלי שהעיסה בתוכו ושופך אותה בדפוס של ברזל שקורין פורב"ן, ויש למעלה עוד ברזל אחר כמוהו, והעיסה נשפך בין שני הברזלין, וכשמהדק ברזל בברזל יחד [כעין צבת] ואותו הרקיק הוא בתוך, אז נאפה מיד על הברזל שהוא חם מאד, ואלו אין להם תורת לחם כלל, הואיל ונתפשטו כל כך דק דק:"

וא"כ כל שהוא דק ביותר דינו שא"א לקבוע עליו סעודה, כמבואר בשו"ע סימן קס"ח סעיף ט"ו. וז"ל "טריתא, דהיינו שלוקחין קמח ומים ומערבים אותה ושופכים על הכירה והוא מתפשט ונאפה, אין עליו תורת לחם כלל ואין מברכים עליו אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש, ואפי' קבע סעודתו עליו."

וכתב המשנה ברורה סימן קסח ס"ק צ' וז"ל "המ"א מצדד דבקבע מברך עליו המוציא [וכן הוא דעת הב"ח לדעת הטור] וכתב בא"ר דמחמת זה אין לאכלו אלא תוך הסעודה ובמגן גבורים מכריע לדינא כהשו"ע."

וא"כ אף שפסק המשנ"ב כהשו"ע. שבדק ביותר אין קביעות סעודה, יר"ש יאכלו בתוך הסעודה.